כלוב הלטאה- המלצה חמה

עלילת הספר כולו מתרחשת בצלן של ההפגנות למען הדמוקרטיה שהיו בבורמה (אחרי קריאת הספר החלטתי לקרוא למיאנמר בורמה) בשנת 1988. הפגנות אלו, שהונהגו על ידי סטודנטים ונזירים בודהיסטיים, דוכאו ביד חזקה בידי המשטר הצבאי ואנשים רבים נאסרו ונהרגו.

אחד מהאסירים הללו הוא טזא, בודהיסט שנחשב כ"זמיר", משורר המהפיכה. הוא ואחיו (אחד המנהיגים הצבאיים של המהפיכה), אונג מין, באו ממשפחה משכילה ואביהם נלחם אף הוא למען בורמה חופשית (עד שנאסר ומת בכלא).
טזא, כאסיר פוליטי חשוב, נכלא בבית סוהר המכונה "הכלוב". הוא כלוא בתא קטן וחשוך, עם חרך קטן בלבד, בבניין ריק לגמרי. האינטרקציה היחידה שלו היא עם האסיר שמביא לו את האוכל (אסיר פלילי בניגוד לאסירים הפוליטיים שאינם עובדים בכלא) ועם הסוהרים: הסוהר הטוב והסוהר רע.

טזא מנסה לשרוד את הבדידות, הרעב והסבל המתמשך (יש לא מעט תיאורים קשים של התעללות בו). אחת הדרכים לשרוד היא לאכול לטאות- יש דיון שלם על כך שחלבונים עוזרים לשרוד בתנאים באמת לא אנושיים. הקושי הגדול ביותר הוא לשמור על צלם אדם בתנאים שכאלו. "מה שקורה כבר קרה בעבר. אני לא הראשון. אחרים עשו את זה, ואחר כך חזרו להיות בני אדם". הוא מגביר את קולו, להבטיח שהחשכה שומעת אותו. "אני עדיין בן אדם. קוראים לי טזא" (עמ` 41), "אין מה לעשות עם זכרון האלימות, כפי שלא היה מה לעשות עם האלימות עצמה, מלבד לשאת אותה מבלי להיעשות כמוה, וזו העבודה הכי חשובה שלו בכלוב, איך הוא נכנס, איך הוא יוצא" (עמ` 143).

אחרי מסכת של התעללות נוספת מגיע טזא למרפאה בבית הכלא, ופוגש שם בילד בן 13, גיאי, שאביו ואמו נהרגו והוא גר בכלא (אביו היה סוהר). כמו שניתן להניח, חייו של הילד בבית הסוהר אינם פשוטים, ועל מנת לחיות עליו לפתח כישורים לא פשוטים: "הילד אינו יכול לשכוח ומשתדל שלא לזכור את סיפורו. לא-לשכוח-לא-לזכור זו הדרך הטובה יותר לחיות בכלוב" (עמ` 214).
הספר מספר על ההתמודדות עם הכליאה. אין כאן איזו עלילה שמתפתחת יותר מדי, יש המון הרגשה של מחנק, אבל זו הפואנטה של הספר, שנועד מן הסתם לעורר את העולם למה שקורה שם. במקרה שלי, זה בהחלט הצליח.

מה שאהבתי בספר הוא שהוא מבוסס על המציאות. אולי אין "זמיר" בבית הסוהר הקרוי "כלוב", אבל יש לא מעט אסירים פוליטיים שיושבים בכלא בבורמה וסובלים מתנאים קשים בלשון ההמעטה. בסיום הספר מודה המחברת ללא מעט אנשים שאפשרו לה גישה ברמה זו או אחרת למה שקורה היום בבורמה. יתרה מזאת, אחת הדמויות המעוררות השראה בספר, דו סו צ`י, מנהיגת המהפיכה הכלואה בביתה, מבוססת על דמותה האמיתית של אונג סן סו קי, זוכת פרס נובל לשלום ומנהיגת מפלגת הליגה הלאומית למען הדמוקרטיה, שנמצאת במעצר בית משנת 1989.

הספר עורר אצלי אסוציאציות מאוד קשות, ואני באמת לא התכוונתי למשהו פופוליסטי, אבל המחשבות שלי נדדו המון לגלעד שליט. המחשבה על הבדידות, על חוסר הישע ועל חוסר הידיעה היא נוראית. כמו שאומר טזא, "בכלוב כלי הנשק היחיד שיש לי הוא החיים שלי" (עמ` 401). הדרך היחידה לנצח היא לשרוד. ולשרוד בצלם האדם.
ספר חזק מאוד. אני הולכת לחלום עליו לא מעט בימים הקרובים.

כלוב הלטאה/ קארן קונלי
מאנגלית: יואב כץ
כנרת זמורה-ביתן, 2009
491 ע"מ

תגיות: , , , , ,

10 תגובות לפוסט "כלוב הלטאה- המלצה חמה"

  1. עופר D הגיב:

    תודה עשבר

    לא קראתי אף ספר עדיין על הארץ הקשה הזו, שנמנענו מלבקר בה כשהיינו בתאילנד, בדיוק כי היא קשה.

    נשמע ספר מרתק, וזה שהוא מבוסס על עובדות ומציאות רק מחזק את הרצון להגיע אליו.

    והמלצתך המפורטת מצטרפת לאיזכור חיובי עליו של פיית ההגשמות, ראית?

    אז רשמתי לי, ואחפש כבר במקור האנגלי.

  2. siv30 הגיב:

    תודה עשבר

    נראה מרתק ואני לא זוכרת הרבה ספרים על האזור הזה שהוא בעייתי

  3. אבי האחד1 הגיב:

    תודה על ההמלצה

    כרגע מלאי תכנונים אולי יותר מאוחר יקרא נראה מעניין
    המשך יום טוב

  4. C o n f u c i u s הגיב:

    `אבל גם המוות יכול להיות נשק`

    שכחת להשלים את המשפט שכתבת… חזרי לעמ` 401 וקראי את המשפט שהתחלת לצטט.

    "בכלוב כלי הנשק היחיד שיש לי הוא החיים שלי, אבל גם המוות יכול להיות נשק."

    מפתיע שדווקא ממערכת יחסיו של טזא והילד שגדל בין כותלי הכלא מתפתחת עומצת התקווה והקשר האנושי אל מול האי־צדק שטזה מייצג.
    אם נרצה, שניהם אסירים, כל אחד מסוג אחר…

    • עשבר הגיב:

      בכוונה

      לא צטטתי את כל המשפט. אני חושבת שחלקו הראשון חזק יותר, והתאים לי. הכוונה הייתה להראות את העצמה, ופחות את הויתור (כך לפחות אני ראיתי את זה).

  5. C o n f u c i u s הגיב:

    אנחנו חלוקי דעות בנושא

    מאיזה חלק נובעת העוצמה ומאיזה הוויתור.. אבל ניחא, מה שמתאים לך 🙂 שמח שנהנת.

    • עשבר הגיב:

      אני מניחה

      שאחת הסיבות שבחרתי דווקא בחלק הזה הייתה, כפי שכתבתי, האסוציאציה שלי לגלעד שליט.

להגיב לפוסט עשבר