הממלכה במלוא כיעורה

כיסא פנוי

אני אנגלופילית ידועה. זו לא רק העיר הזו, לונדון. זה המבטא הבריטי שמרעיד מיתר בלבבי.
אלו הנופים של סקוטלנד. אלו הנימוסים של פעם. זו ג'יין אוסטין. זה אפילו, רחמנא לצלאן, ג'יימס בונד (למרות שלבי שייך לרוג'ר מור ולא לסקוטי היהיר-מדי שון קונרי).

אבל את קן לואץ' אני לא אוהבת. אולי כי הוא מספר את האמת על הממלכה ההיא, הרחוקה כל כך. אולי כי הוא מראה שמאחורי הארמונות הזוהרים והרומנים השערורייתים יש גם את העם הפשוט. והעם הפשוט לא חי חיים טובים במיוחד. ויש לומר כי את חוסר אהבתי ללואץ' הייתה הרבה שנים לפני שהצטרף לכל הso-called תרבותיים שונאי ישראל. אבל סטיתי מהנושא…

העיירה פגפורד לא שונה מעיירות אנגליות אחרות. גם בה יש כיכר שוק וכנסייה. גם בה הכנסייה מהווה את מקום המפגש המרכזי. גם בה מרבית ההתרחשויות נותרות בין הקלעים, כי בכל זאת, לא נעים להוציא את הדברים החוצה…
אבל כשחבר מועצת העיר, בארי פראבדר, מת באופן מפתיע כל העיירה נכנסת למרקחה. מי יירש את מקומו?

לקח לי זמן להיכנס לסיפור. היו לא מעט רגעים שאפילו חשבתי לעזוב אותו, אני לא ממש חושבת שכל ספר בהכרח חייבים לסיים.
אבל מתישהו , בסביבות העמוד ה-60 זה קרה. יש את הרגע הזה, שכל אוהבי הספרים מכירים, שבו אנחנו נשאבים לספר ויודעים שזהו. אנחנו חייבים לקרוא אותו. זה לקח זמן, אבל זה הגיע.

אז איך אפשר לכתוב על הספר הזה? יש בו המון דמויות, וכל פעם העלילה מתוארת מזווית מבט שונה. זה לא ממש מבלבל, וזה בהחלט מוסיף עניין.
אז מה יש בספר הזה? הכל. מוות, אהבה, יאוש, אידיאליזם, סמים, אלכוהול, בדידות, גיל ההתבגרות. "החיים האמיתיים". על רוע, ועל אכזריות, ועל כאב. אין כאן טובים או רעים, פשוט אנשים שחיים במקום לא פשוט, ובתנאים לא פשוטים, וחיים פשוט. לכן האסוציאציה שלי לקן לואץ' הייתה חזקה כל כך.

למי שמחפש ספר בסגנון "הארי פוטר", זה לא הספר המתאים. רולינג כינתה את הספר "קומדיה שחורה" וגם לזה לא ממש התחברתי.
זה ספר לא פשוט. הוא השאיר אותי עם (קצת) כאב לב כשסיימתי. יש דמויות חזקות יותר, יש דמויות רעות יותר. אבל זכרו- בספר הזה אין דמויות רעות, יש דמויות שרע להן ;-).

ובדיוק כשסיימתי לכתוב את הסקירה, הודיעו ברדיו שתאצ'ר נפטרה. תאצ'ר הייתה האוייבת הגדולה של המעמדות הנמוכים באנגליה, לפחות למיטב זכרוני הרעוע. והנה עוד סגירת מעגל בסקירה. בעיניי הפרובינציאליות, בכל מקרה, היא לנצח תהיה האישה עם התסרוקת הבלתי אפשרית.

לסיכום, לאנגלופילים ולחובבי קן לואץ'

כיסא פנוי/ג'יי קיי רולינג
The Casual Vacancy/J.K. Rowling
מאנגלית: אסף גברון
ידיעות אחרונות, 2013
558 עמ'

תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

10 תגובות לפוסט "הממלכה במלוא כיעורה"

  1. גלי הגיב:

    התחלתי לקרוא את הספר (באנגלית) ונטשתי. לא אהבתי את סגנון הכתיבה פה והעלילה שיעממה אותי. שמחה שנהנית. קראת בעברית? לא אחזור לספר שוב ואסתפק ברשמיך.

    שבוע טוב לך!

    • עשבר הגיב:

      הי גלי,
      קראתי בעברית.
      למרות אהבתי לאנגלית, ולמרות שאני קוראת גם באנגלית, לפעמים כשאני לא בטוחה בספר אנסה אותו דווקא בעברית (באנגלית זה לוקח יותר זמן).
      כמו שכתבת, יש המון דגים בים 🙂

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אהבתי את ההגדרה -התסרוקת הבלתי אפשרית-
    זה הדבר הנפלא ביותר שנאמר על מרגרט תאצ'ר.
    גם המושג אנגלופילית,יוצא דופן ומעניין.הבלוג שלך
    מקבל יותר צבע ונעשה פיקנתי ומעניין.

  3. פל הגיב:

    תודה ברבורה, עוררת את התעניינותי למרות שלא התכוונתי לקרוא.

  4. עופר D הגיב:

    תודה על ההמלצה, בר
    שמח לקרוא עוד רשומה שלך 🙂

    לגבי הספר – אין לי מושג, אבל אולי..

    סופ"ש מוצלח לך, יקרה

  5. דליה הגיב:

    איזה פשלה……אני האנונימית הבלתי מזוהה מה-9/4/13 איך שכחתי לכתוב את שמי…..

    ביי דליה.

כתיבת תגובה