אני שונאת צביעות. אני שונאת אלימות כלפי חסרי ישע, ובעיקר כלפי ילדים. אם תשאלו אותי נגד מה אני יותר, התשובה תשתנה. תלוי כמה חדשות שמעתי באותו יום, תלוי מה היה מצב הרוח שלי באותו יום.
היום פתחתי חדשות, וגיליתי את הזוועה היומית. אם זרקה את שני ילדיה מהחלון, וכמובן שהייתה חייבת לקפוץ אחריהם. אישית, אני לא מבינה למה אי אפשר לקפוץ לפני שזורקים את הילדים, ובזה לסיים באמת את כל הבעיות, אבל יכול להיות שלא באמת נועדתי להיות רוצחת/מתעללת. לכו תדעו.
מה שמעצבן אותי באמת, זו הצביעות. כבר כתבתי פעם על כל עניין האמהות הרוצחות, או יותר נכון איך נשים יכולות לצאת בכלום, ממש בכלום, מרצח. אבל זה לא כל מה שמעצבן אותי.
מעצבנים אותי הטוקבקיסטים האדיוטים, שאם היה מדובר באבא שזרק את ילדיו היו מסכימים ברוב דעות על כך שצריך להרוג/לסרס/לנעול אותו בתא ולזרוק את המפתח. אבל כשמדובר באשה, זה אחרת. זה אחרת כי ברור שמשהו היה ממש, אבל ממש, לא בסדר אם המסכנה הזו הגיעה למצב שבו נאלצה לזרוק את הילדים. שימו לב, היא לא בחרה לעשות את זה, היא נאלצה לעשות את זה. מי אשם במצב? או, זה תלוי: יכול להיות שזה ביבי, שבגלל התוכניות הכלכליות שלו אמהות חד הוריות לא מצליחות לשרוד את היומיום. יכול להיות שזה האבא, שבטוח התעלל בה כל כך, כי ברור שאשה שבעלה מרביץ לה לא יכולה לעשות כלום מלבד לזרוק את ילדיה מהחלון, ואל תבלבלו אותי עם העובדות ותאמרו לי שהבעל בכלל לא גר איתה, ולא חי בארץ. זה לא ממש משנה.
מעצבנות אותי העובדות הסוציאליות שאומרות שלמרות שהאם הייתה שיכורה, היא נראתה אוהבת. מעצבן אותי שבסופו של יום אני נאלצת יותר ויותר להאמין לגברים שמדברים על זה שהרווחה מוטה בעד האישה בכל מצב. אני לא יכולה להבין אחרת איך אישה שמסתובבת ברחובות/בגן ציבורי כשהיא שיכורה, שמתברר שהייתה מאושפזת בעבר ונעצרה בגלל שכרות, עדיין מחזיקה בילדים בטענה הטפשית שברור שהיא אוהבת אותם, כי היא ביקשה עזרה לילדים.
מעצבנים אותי השכנים של האם, שלא פעם ולא פעמיים היו עדים לשכרות שלה, או לעובדה שעל הילדים נאסרה הכניסה לביתם, ולא עשו דבר. יש גבול לכמות בנות היענה שיכולות להתנקז למקום אחד, לא?
מעצבנות אותי כל הלוחמות הפמיניסטיות, שכל פעם שמדובר באם שעושה דברים נוראיים לילדים נעלמות ונאלמות. למה אין אף אשה שמוכנה להצהיר שלא מדובר בכלל בסוגיה מגדרית? שאם שמנסה לרצוח אינה שונה מגבר שמנסה לרצוח, ובשני המקרים אין שום נימוק מקל?
הייתי שמחה אם פעם אחת הן היו יוצאות גם כנגד נשים פוגעות ולא כנגד גברים פוגעים.
אבל אם נשנה רגע נושא, חוץ מצביעות ואלימות כלפי חסרי ישע יש עוד משהו שמעצבן אותי. טיפשות. וטפילות.
טפילות פירושה יצור שחי בתוך או על יצור אחר, שמשיג ממנו מזון או חומר אחר החיוני לקיומו התקין ולהתרבותו.
מעשה באחת, נקרא לה גב' בריזל. גב' בריזל הייתה חולה במשך שבע שנים ארוכות. היה ברור שחייה ינצלו אך ורק בזכות השתלת ריאות. למזלה הטוב, אכן הושתלה בה ריאה חדשה.
תאמרו, עשו דבר טוב. הצילו חיים. אז הכל נכון, אבל….
מתברר שגב' בריזל אינה מוכנה לשקול בכלל לחתום על כרטיס אד"י, יתרה מזאת- לא היא ואף לא אחד מבני משפחתה. מדוע, תשאלו, והרי היא קיבלה תרומת איברים.
אההה!!!!! התשובה היא פשוטה כל כך. הרבנים לא מרשים. מתברר שתרומת איברים היא מותרת רק אם מדובר בתרומת איברים של גוי. עד כאן יש את עניין הטפילות, היכן הצביעות תשאלו?
ובכן, הריאה שהושתלה בגב' בריזל הייתה ריאה יהודית כשרה למהדרין. תשאלו שוב: מדוע זה היה מותר? התשובה היא שוב ברורה לגמרי. כי הגב' בריזל הייתה בסכנת חיים. והרי ידוע שכל אדם משועמם יכול להיכנס לבית חולים ולדרוש איבר חדש. לא מדובר כאן, חלילה וחס, בסכנת חיים.
כבר אמרתי שצביעות וטיפשות מעצבנות אותי?
תגיות: אלימות כנגד ילדים, השתלת איברים, חרדים, עצבים
את הדיון בעניין הטיפול ברצח ילדים אשאיר למגיבים האחרים – זה נושא נורא ואיום, אני לא באמת מבין לעומקו של עניין איך החברה שלנו התדרדרה למעשים כאלה. לדעתי אנחנו בנקודה שבה הרשויות כבר חסרות אונים, ואת התיקון היה צריך לעשות לפני 10 או 20 שנה. היום אולי מאוחר מדי.
בנושא הצביעות והטפילות, קצת יותר קל לי להבין… כשאתה גדל כל החיים על חשבון האחר, כשאתה מקבל מהציבור או מהממסד כספים רק בגלל מי שאתה, אתה מתחנך להיות מפונק. מתחיל לחשוב שבאמת מגיע לך. משם קלה הדרך לחשוב שמגיע לך גם תרומת איברים ולמה בכלל שיצפו ממך לתת משהו בתמורה? "לא הכרחתם אותי לשרת בצבא, או לעבוד, או לתרום משהו כל החיים שלי, אז עכשיו נזכרתם לבקש משהו כשאני בסכנת חיים? לכו חפשו… לי מגיע ולכם לא".
חוסר שיווי המשקל בחברה הישראלית – הפערים העצומים בין דוסים, ערבים, ושאר ישראלים – הוא אבן נגף שתמרר את חיינו עוד הרבה שנים. והפערים באים בצורות שונות ומשונות: רמת החיים, חופש הפרט, קידמה, תרומה לחברה, וכו'
זה כבר מזמן עבר את ההגדרה הפשוטה של חברה אי-הומוגנית, שיש בה מגזר של עולים או מהגרים או מיעוטים. יש כאן פילוג למספר קטן של קבוצות גדולות מאוד – ומלחמה בין הקבוצות על הכח וההשפעה על המשאבים המשותפים.
במצב כזה לא פלא שאחד הופך לטפיל של השני. רק כי הוא יכול. ואז מה אם זה לא מוסרי. הרי על זה בדיוק העניין – כל אחד מנסה להחיל את המוסר שלו על השני. אז ניקח כמה אמונות טיפשיות שיש איזה אלוהים שאיכשהו אנחנו יודעים שהוא לא מרשה לנו לתרום איברים, ונצדיק כך את חוסר הרצון שלנו לתרום לקבוצה השניה, כדי שחס וחלילה לא נאבד את הכח שלנו עליהם.
רגע? לא הבנתם איך אנחנו יודעים שאלוהים רוצה שנעשה בדיוק מה שטוב לנו ומזיק לאחר? יש תנ"ך ומשנה ותלמוד, ויש בהם מספיק פסוקים כדי שנוכל לתרץ כל מה שבא לנו. הרי אנחנו מגדלים (על חשבון קופת האוצר) עדרים של מתפלפלים!
לדעתי המצב ימשיך להיות מסריח ולא מוסרי כל עוד הדת נשארת עם אופיה הסגור והכוחני, וזה לא משהו שישתנה ב-50 השנים הקרובות (אם אי פעם).
ולא שהחילונים הם טלית שכולה תכלת – גם אנו חוטאים לא פעם בנסיונות לשלוט בשאר העם, אבל נראה לי שהצד של הדתיים עושה את זה הרבה יותר פעמים, ובצורה הרבה יותר כוחנית.
אם ככה, למה לא להפריד את הדת מהמדינה ולבסס את המדינה ככל כל המדינות הדמוקרטיות על האזרחים?
התשובה שלי: יותר קל להאשים את הדתיים מאשר להודות שרוב החילונים מעדיפים את המצב הקיים, ששומר על המדינה 'יהודית' (שמתם לב שנתניהו דורש אבו מאזן להסכים להגדרה הזאת, שאפילו בתוכנו לא ברור מה היא בעצם אומרת?) גם אם היא נהיית פחות ופחות דמוקרטית.
ולגבי פרזיטיות – לדעתי, הבעייה של החברה שלנו היא לא חוסר השירות בצבא או קיצבאות הביטוח הלאומי שניתנות לאוכלוסיה מסוימת, אלא חוסר סולדיריות בסיסי וחוסר שוויון שמאפשר לפגוע בחלשים, שכבר נפגעו מקיצוצים מתמשכים בתקציבי הרווחה ומעבודה בתנאי ניצול (שבניגוד לקלישאות לא מחלצת אותם מעוני). פרדוקסלית, ככל השהמדינה תעבור להיות מופרטת ופחות שוויונית, כך יגברו הסיכויים שמקרים כמו אלה שצויינו למעלה יתרחשו ואת הכסף שנחסך מרווחה, חינוך וכו' יוציאו על בתי כלא.
ניצול,טפילות, דתיים וחילוניים, הכל נכון! כל מילה שנכתבה, אבל האכזריות הזאת אינה מיגדרית ! זה קורה בכל מקום ללא קשר לדת או למצב נפשי וכלכלי, אנו מזדעזעים כל פעם מחדש ושוכחים את שהיה. יש צורך במדיניות של יד תקיפה, עונש מרתיע, וחינוך אחר ממה שקיים היום ואפשר לעשות זאת .
שני נושאים כבדי משקל העלית, בר, במסגרת השיתוף ב"עצבים" שלך.
כן, אלימות במשפחה אינה מגדרית מיסודה (למרות שהינה מוטה מגדרית).
והצביעות הדתית אינה רק בהיבט הזה של תרומות איברים. בכלל, רובה של הדת היא צביעות, ואפשר לפתח את הרעיון ולראות אם ועד כמה הוא נכון (ויש לי הרגשה שזה מה שייצא באמת מדיון שכזה).
חג שמח, יקרה
הסיפור עם האם פשוט מזוויע בכל רמה. רק לחשוב על ילדה בגיל 5 (הגיל של הבן שלי) פשוט מזעזעת אותי ברמות קשות ובלתי נסבלות.
ולגבי החרדים והדתיים שמתייעצים עם כל הרבנים דה מיקולו אני חושבת שפשוט צריך להפסיק להזרים להם מזומנים, העולם שלנו יראה הרבה יותר ורוד