ארכיון פוסטים מהקטגוריה "הנסיך"

המכונית החשמלית

יום רביעי, 21 באפריל, 2010

פוסט אורח של הנסיך:

ככה סתם באמצע החיים מצאתי עצמי נוהג במכונית חשמלית.

הכל התחיל לפני כשלושה חודשים, כשחברת "בטר פלייס" פתחה את מרכז המבקרים שלה, החלטתי לקחת את כל החבר'ה מהעבודה, ללכת לשאול שאלות ולראות את המכונית המדוברת. כבונוס, גם נסענו באב הטיפוס של המכונית.

מרכז המבקרים נמצא עדיין בתהלכי בנייה. באיזור היו לא מעט פועלי בניין ודחפור D-9 שעבדו במרץ, אולי בבניית חדרי תצוגה נוספים.
מטרת החברה לטווח הקצר (כ-15 שנה) היא שמדינות קטנות דוגמת ישראל יעברו להשתמש ברכבים חשמליים בלבד, ובכך להפחית עד למינימום האפשרי את התלות בנפט (שכידוע מהווה מקור ההכנסה העיקרי של כמה מדינות תומכות טרור).

נשמע יומרני?
לא בהכרח. התוכנית שלהם מפורטת ונראית הגיונית למדי, לפחות במדינות ה"פיילוט" שלהן, ישראל ודנמרק. עם עזרה של הממשלה ומשקיעים פרטיים, ובעזרת חברת "רנו" האירופאית, נראה שהם עשויים להביא למהפך בשוק האנרגיה לתחבורה.

המכונית החשמלית
לפני שאתחיל לספר על הדברים המעניינים באמת, הרשו לי להתנצל מראש- כמתכנת מקצועי ופיסיקאי חובב אני נוטה להכניס נוסחאות ומספרים פה ושם…
את הנתונים הטכניים קיבלתי מנציגי החברה וגם אספתי ממקורות שונים אחרים.

המכוניות שראינו היו אב-טיפוס, כלומר מכוניות רנו מגאן ולגונה רגילות שהומרו למכוניות חשמליות על ידי הוצאת מיכל הדלק, החלפת המנוע במנוע חשמלי בעל 115 כוחות סוס, והכנסת בטריית ליתיום במשקל 250 ק"ג ובנפח 250 ליטר.
נאמר לנו שהדגם הראשון ללקוחות יהיה הרנו פלואנס, והוא יהיה זמין במהלך 2011. הדגמים האלה יהיו מעוצבים במיוחד כך שהבטריה בתחתית הרכב, ממש מתחת למושבים. בתחנות דלק יהיה מתקן שיחליף את הבטריה באופן אוטומטי בתוך כחמש דקות.
הבטריה מספקת 400 וולט, ואוגרת 24 קווט"ש של אנרגיה. זה מספיק לנהג ישראלי ממוצע בתנאים ממוצעים לנסיעה של 160 ק"מ ויותר. לא ברור כמה פעמים אפשר לטעון אותה מחדש, אבל זה לא ממש משנה בגלל המודל העסקי…

האם זה שווה לנו, הנהגים?
ע"פ המודל העסקי של החברה הלקוחות יהיו למעשה מנויים לנסיעה ממקום למקום. הלקוח לא קונה את הבטריה, לא קונה את המכונית ולא משלם עבור שירותים טכניים. כל מה שהמנוי צריך לשלם עליו הוא הנסיעה, לפי ק"מ, וזה הכל. לדעתי סביר להניח שיהיה גם איזשהו פיקדון או תשלום ראשוני שיתקזז עם ההוצאות לאורך זמן.

כשנרשמים לשירות, מקבלים מכונית חדשה והתקנה חינם של שני עמודי טעינה בכל מקום שתרצו (לדוגמה: אחד ליד העבודה ואחד ליד הבית). שקע הטעינה הוא  בעל 5 מגעים. שלושה מתוכם הם מתח חילופין תלת פאזי של 220 וולט ו-50 הרץ (כן, בדיוק כמו ברשת החשמל הרגילה), ושני מגעים נוספים לתקשורת. התקע עושה רושם פשוט מאוד ודי עמיד. אני מניח שגם מאותגרי-הטכנולוגיה יוכלו להסתדר.

הטעינה נעשית ב-3 קילו-וואט כך שייקח כ-7 שעות למלא בטריה כמעט ריקה, בתהליך שנשלט על ידי מחשב הרכב, כראוי לטעינת בטריות ליתיום. מחשב הרכב גם יתריע לנהג מראש לפני שהבטריה נגמרת, ויכוון אותו ב-GPS לתחנת מילוי\החלפה קרובה, כדי לשמור על אורך חיי הבטריה.

חבילת המנוי תכלול גם טעינות והחלפות בטריה ללא הגבלה. הדבר היחיד עליו משלמים יהיה מרחק הנסיעה. אם תחשבו על זה לרגע יש בזה הגיון מקסים, כי בשביל מה בעצם אנחנו משתמשים במכונית?… המחיר לא יעלה אם תתעקשו להשתמש במזגן או ברדיו כל הזמן, אם תסעו בעליות כל הדרך או אם תבחרו לנסוע מהר או לאט במיוחד.
נציגת החברה שעשתה לנו את הסיור אמרה לנו שהתעריף לקילומטר טרם נקבע, אבל הוא יהיה אטרקטיבי ביחס למחירים שמשלמים היום בעלי מכוניות או לקוחות ליסינג.

לי יש מכונית פרטית, וג' מקבל מהעבודה מכונית בליסינג. אפילו שהוא נוסע יותר ממני, אחרי שסיימנו לחשב הכל הגענו למסקנה שהעלות לקילומטר היא פחות או יותר זהה לשנינו. לקחנו בחשבון עבורי את ירידת ערך המכונית, והוצאות הרישוי והביטוח, ועבור ג' את התשלום החודשי (שלו ושל החברה), וכמובן את הוצאות הדלק לשנינו.
יצא לשנינו בערך 2 ש"ח לקילומטר. אם זה יהיה המחיר של בטר-פלייס, אז כדאי לעבור למכונית חשמלית עוד לפני שלוקחים בחשבון את השיפור באיכות הסביבה, ואני מכיר לא מעט אנשים שיהיו מוכנים לשלם קצת יותר ולו בשביל מטרה זו בלבד.

ההיבט האקולוגי
לאורך הסיור החברה מדגישה את נושא השיפור באיכות הסביבה וחוזרת עליו פעמים רבות. הרשו לי רגע לנבור מעט בנושא הזה:

מכונית חשמלית לא פולטת גזי-חממה, וכמעט לא יוצרת זיהום אוויר בכלל בהשוואה למכוניות עם מנוע בעירה פנימית. למען הסר ספק, לא מדובר בהפחתה של כמה עשרות אחוזים, אלא בהפחתה מהותית של יותר מ-99%. מכונית חשמלית גם מרעישה הרבה פחות.

זה טוב ונחמד, אבל בכל זאת המכונית משתמשת באנרגיה רבה, והאנרגיה החשמלית צריכה להווצר במקום כלשהו כמו תחנת כח, שיוצרת בעצמה זיהום אוויר ורעש – רק במקום אחר…. לא היכן שהמכוניות נוסעות.

הפוטנציאל לשיפור באיכות הסביבה במרכזי ערים הוא גדול. אין ספק שכולנו ננשום אוויר נקי יותר ביום-יום, אבל מי שחשובה לו הסביבה בוודאי ישאל האם השיטה באמת מפחיתה את זיהום האוויר הכולל? והאם בסופו של דבר זה באמת עוזר להגן על כדור הארץ מהתחממות גלובלית ומנזקי האדם?

ובכן, ישראל היא מדינה קטנה ויש בה מעט מאוד אנרגיה רזרבית שאפשר לבזבז על טעינת מכוניות. צריכת החשמל בימים חמים (כשהאצבע קלה על השלט של המזגן) מגיעה ל-96% מיכולת הייצור של חברת החשמל. אם יצטרכו להקים תחנת כח נוספת רק כדי שיהיה אפשר לטעון את המכוניות, הרי שאיבדנו את כל היתרון האקולוגי של מכוניות חשמליות, וחזרנו לזהם את האויר.

החברה מתכוונת להתמודד עם הבעיה בצורה מעניינת: מצד אחד כמובן הם ינסו לממש את מלוא פוטנציאל הייצור מבלי לעבור אותו, וזאת כנראה בתיאום עם חברת החשמל. אבל הם גם מתכוונים לתת לצרכנים עדיפות לפי פרופיל הצרכים שלהם. כך למשל לקוח שמחנה כל יום בחניון של העבודה מ-9 בבוקר עד 5 בערב (נניח מתכנת) יכול לחכות עם הטעינה כדי שלקוח אחר שנוסע הרבה במשך היום (נניח סוכן מכירות) יוכל לקבל רכב טעון כשהוא צריך.

מצד שני אם אותו מתכנת צריך להגיע דווקא היום לאתר לקוח, הוא יכול להפעיל פונקציית "טען-אותי-עכשיו" ולקבל טעינה מהירה לפי דרישה, שלא לפי התזמון האוטומטי.

מסקרן אותי מאוד לראות אם זה יעבוד, ואיך הדבר יתקבל אצל הצרכן הישראלי, שאוהב תמיד לקבל שרות מיידי ללא פשרות, ולא לצאת "פראייר" ליד החברים בעלי הפרופיל המועדף.

ג' שבא איתי, שאל לגבי רעש הרכב. האב-טיפוס שנסענו בו היה שקט בערך כמו מכונית רגילה חדשה, אבל לא הרבה מעבר לזה. מסתבר שהרעש מהגלגלים, הרוח והמזגן מהווה חלק משמעותי מסך הרעש שמכונית מייצרת. רק כאשר המנוע מתאמץ (בעליות לדוגמה), אפשר להבחין בשינוי ממה שמכירים ממכונית רגילה, מכיוון שהמנוע החשמלי שקט הרבה יותר.

נאמר לנו שהמכוניות ישווקו עם רמקול ו"drive tone" (אם תרצו, המקבילה לרינגטון), כדי שהולכי רגל ישמעו אותן. במילים אחרות, רעש המכונית יווצר באמצעים מלאכותיים לשם זהירות. אני רק מקווה שחבילת המנוי לא תכלול הורדת והתקנת דרייבטונים, אחרת יהיה פה פשוט נורא! 😉

שאלתי אותם גם לגבי ההיבט הסביבתי של בטריות שעבר זמנן. אורך חיי הבטריות הוא כעשר שנים, זמן ארוך מאורך חייה של בטריית סלולארי, בזכות איטום מיוחד. אם כל המדינה תעבור לרכבים חשמליים, שני מליון כלי רכב יזדקקו לשני מליון בטריות לפחות. יתכן שהררי הבטריות יהפכו לאיום סביבתי רציני.

לא ידוע לי על מפעל למחזור סוללות ליתיום בארץ, ולא קיבלתי מנציגי החברה תשובה מניחה את הדעת לגבי כמה אנרגיה דרושה למחזור כל סוללה (להזכירכם 250 ק"ג), היכן המחזור יתבצע, ומי ישא בעלויות. אני רק מקווה שמישהו שם למעלה נתן את דעתו לכך מתוך מחשבה על הסביבה ולא רק על כסף.

נסיעת המבחן

הסיור כלל מצגת ארוכה (כ-23 דקות) עם הולוגרמה של דמותו של שי אגסי, וכניסה נוצצת של דגם הרכב… זה נטף מקיטש (או מאמריקאיות). לא מאמינים? הנה הוידאו:

לבסוף הגענו לדובדבן שבקצפת: מבט מקרוב על המכונית, ונסיעה בה.

נהיגה ברכב חשמלי דומה לנהיגה ברכב רגיל. השימוש בהגה ובדוושות הגז והברקס הרגיש רגיל, כמו בכל רכב אחר. המכונית מאיצה בצורה טובה, ולא נראה שהיא חלשה יותר ממכונית אחרת.

הבדל בולט היה לוח השעונים: במקום מד סל"ד היה מד הספק, שנע בין מינוס 50W לפלוס 200w. הסקאלה היא כזו משום שכאשר עוזבים את דוושת הגז, המנוע עובד כדינמו כדי לטעון את הבטריה! הערכים השליליים נועדו להראות שהמנוע פועל כעת כדי להאט את המכונית ולייצר בחזרה חשמל לטעינת הבטריה, ולא ההיפך.

הבדל נוסף הוא בהילוכים… אין כאלה. המנוע החשמלי מפיק מומנט מקסימלי בכל סל"ד, החל מעמידה סטטית ועד נסיעה במהירות המקסימלית, ולכן אין צורך בהילוכים. זה בהחלט מרגיש מוזר בהתחלה וגרם לי לתהות.

לסיכום, אני מאמין שזוהי תחילתה של מהפכה בתעשיית הרכב ובתעשיית הנפט. יש לי תחושה שעוד נשמע דברים רבים על כך בעתיד, ואם המחיר יהיה סביר אני בהחלט מתכוון להיות מהראשונים שישתמשו ברכב חשמלי.

והברבורה הייתה אומרת: עזוב אותי מכל הדיבורים המשעממים, מתי אני מקבלת מכונית כזו? 🙂

לה טרוויאטה

יום שלישי, 9 במרץ, 2010

ויולטה היא נערה פשוטה, שחולמת כמו כולן על אהבה, אבל יודעת שסיכוייה להנשא נמוכים מאוד.
כמו נערות רבות בתקופתה, גם ויולטה מוצאת גבר ממעמד גבוה יותר, שמעניק לה מכל טוב. הנוסחה כאן היא ברורה וידועה: היא תהיה בת לוויה, תצא יחד עם חבריו ותעניק לו מחסדיה. בתמורה הוא יעניק לה מכל טוב: בגדים, מקום לגור, כסף. היא לעולם לא תהיה באמת חלק מהחבורה, ולו לא באמת יהיה אכפת ממנה, אבל כולנו יודעים שלא תמיד אפשר לקבל את הכל בחיים.
אבל אז מגיע אלפרדו, אף הוא בן המעמד הגבוה, שמצהיר בקול צלול על אהבתו לויולטה. ויולטה לא באמת מאמינה שאפשר לאהוב אותה, בגלל עברה המפוקפק, אבל אלפרדו מתעקש.
כשמשפחתו של אלפרדו (ליתר דיוק אביו) מסבירה לויולטה את העובדה שקשריו עמו פוגעים במשפחתו, ושעליה לעזוב אותו, ויולטה לא באמת נלחמת. היא פשוט עוזבת, כי ברור לה שהיא לא באמת צריכה להיות איתו. שלא מגיע לה.
מה יהיה הסוף?
כמו תמיד באופרות, קטלני ורע.

ואם הספור הזה נשמע לכם מוכר, זה בגלל שהוא מבוסס על ספרו הידוע של אלכסנדר דיומא (הבן), "הגברת עם הקמליות". ואולי זה בגלל שראיתם את הסרט "מולאן רוז'" (שהאופרה הייתה הבסיס לעלילתו).
אגב, הידעתם שהספר מבוסס על אהבתו של אלכסנדר דיומא (הבן) למאדאם, מארי דופלסי, שהשאירה את עברה מאחור למענו, ומתה משחפת?

ורדי, שחיפש סיפור נוגע ללב, טרגי בעיקר, לעבד לאופרה, מצא בספור את כל היסודות הנדרשים, וכך נכתבה האופרה.
היא הוצגה בפעם הראשונה בשנת 1853, ונחלה מפלה מוחצת. הסולנית, שהייתה שמנה למדי, לא הצליחה לשכנע את הקהל שהיא נערה צעירה ומושכת, והקהל צעק בוז לא מעט.
אבל ורדי החליט לתת לאופרה צ'אנס נוסף, ובשנת 1854 היא עלתה שוב על הבמות, הפעם עלילתה הייתה במאה ה-17, והסולנית הייתה מצודדת יותר.
מאותו הרגע, ולמעשה עד היום, נחשבת לה טרוויאטה לאחת האופרות המצליחות והמפורסמות ביותר.

את האופרה הלכנו לראות בפראג, במסגרת סופ"ש רומנטי שהענקנו לעצמנו.
מעולם לא הייתי באופרה. זה נראה לי תמיד ארכאי לחלוטין, עיסוק לאנשים שיש להם המון זמן פנוי ועודף פלצנות.
הנסיך, לעומתי, חובב מוזיקה קלאסית ואופרות (אני מאשימה את אמא שלו בזה. גם בזה;-) ).

מה אומר ומה אספר?
זהו בית האופרה הישן בפראג. הידעתם, אגב, שבפראג יש שלושה בתי אופרה???

וכך הוא נראה בלובי:

וממש כמו בסרטים, אלו המושבים מהם רואים את האופרה (זוכרים את הסצינה ב"אשה יפה"?):

נהנתי מאוד. אפילו בכיתי (אבל זו לא חכמה, גיסתי טוענת שאני בוכה אפילו מפרח נבול:roll: …).
האם אעשה את זה שוב?
סביר מאוד להניח שכן.

טעימה מהאופרה

מה זו אהבה

יום רביעי, 14 באוקטובר, 2009
מאחר ואני נמצאת במרחק מאות קילומטרים מהנסיך (לא לדאוג, זה מצב זמני בלבד), החלטתי לחזור לרשומה שכתבתי במקום אחר, בזמן אחר, עלינו.
מוקדש לך, אהוב לבי, שאני כל כך אוהבת.
שנים חייתי לבד. אני מניחה שקודם זה פשוט היה ככה, ואז התרגלתי.
התרגלתי למסלול של עבודה-לימודים-חברים, החיים היו מלאים, אבל לא היה שם את האחד והיחיד הזה, נו, אתם יודעים, זה שכולם אומרים, "הנסיך". האמת, אני בכלל לא מאמינה באגדות.

זה לא שלא היה חסר לי משהו. אחרי הכל, אתם יודעים, השעון מתקתק, וכולם מסביבי מסתדרים בזוגות, אבל אני… הו, שאני אתאמץ לחפש לי בן זוג???? מי רוצה אחד כזה בכלל? בקיצור, הייתי "גבר גבר", ישבתי רגל על רגל וחיכיתי שהגבר הנכון יגיע. ונחשו מה? הוא לא הגיע…

וככל שעבר הזמן, התרגלתי לזה. התרגלתי לחיים לבד, ליכולת שלי לעשות מה שאני רוצה מתי שאני רוצה, לעובדה שאני "אחת מהחבר’ה", ואף פעם לא האחת והיחידה. והייתי בטוחה שזה יהיה כך לעולמים.

ואת כל ההקדמה הארוכה הזו אני מספרת, כדי להסביר לכם, ובעיקר לעצמי, איך ברגע אחד של חולשה, של תחושה איומה של בדידות, ישבתי ופתחתי לי כרטיס באחד מאתרי ההיכרויות ברשת, דווקא אתר שלא נחשב לרציני במיוחד. האמת? בכלל לא חשבתי שמישהו יפנה אלי. הרי אני לא הבלונדה 60-90-60 שכל חיי התחנכתי לדמותן. אני גם לא ילדה בת 16, ובטח ובטח לא יפה במיוחד, אבל הי, אם אני יכולה להוכיח לעצמי שוב שאני אסיים את חיי לבד, אז למה לא?
כצפוי, פנו אלי גברים, רובם היו לא רציניים. אבל אז הופיע לי ברשת הנסיך האמיתי. התאהבתי. על אמת.

אבל…..
אף אחד לא מכין אותך לשינוי הגדול שמתרחש כשהופכים מיחיד לזוג.
תמיד אומרים לך שאהבה זה הדבר הגדול, שהופך אותך לשלם, ולא מספרים על מה שקורה תוך כדי.
כי אני, לפחות בהתחלה, הלכתי לאיבוד.

הנסיך אומר "אני אוהב אותך כמו שאת", החברים אומרים "אתם נראים כל כך חמוד ביחד", אבל החשש שמא יום אחד הוא יראה מי אני באמת (או שיקלוט אותי יוצאת מהאמבטיה עם איזו מסיכת פנים איומה ונוראה, או, שאלוהים ישמור- מה יקרה אם אנחר בלילה)- מה יקרה אז???
ופתאום הכל מקבל צבע אחר. וילדים הם לא רק מפלצות קטנות, אלא משהו חמוד, וזוגות שעוברים ברחוב מעלים בך חיוך, וכשהוא עולה מולך במסנג’ר הלב שלך מחסיר פעימה, ופתאום את כבר לא הבחורה הקשוחה שהיה לה זמן לכל החברים, ולכל הדברים, ואת מסדרת את היום כדי שתוכלי לפגוש גם אותו, ו……


זה מה שאת רוצה להיות בעצם.
שלו.
כי אני, אני כבר שלו.

הזמן שהיה שלי, ורק שלי, הפך להיות הזמן שלנו. לא שסבלתי מזה, שלא תחשבו. נהניתי, ואני עדיין, מכל רגע, אבל כל הלו"ז השתנה.
או יותר גרוע- מאדם שצריך גם את הלבד, שחייב אותו למעשה, פתאום אני מוצאת את עצמי מתעגעגעת. רוצה להיות אתו כל רגע ורגע.

מ"גבר- גבר", הפכתי להיות. אתם יודעים, נו, מאותן נשים שאוהבות לשבת ולחלום בהקיץ על בית קרקע וגדר, וילדים שמשחקים בחצר או לראות קומדיות רומנטיות, ולראות אותו שם, חתיך כמו יו גרנט, סקסי כמו…. (נו, למה שאני אדליף את כל הפנטזיות שלי).
אני, ברבורה, כבר לא לבד. וזה מפחיד עד מוות.
מפחיד, כמה שזה מרגיש בטוח.

עברו מאז אי אלו שנים, ואנחנו עדיין ביחד. ואנחנו עדיין אוהבים, ודביקים, ועדיין הלב קופץ כשאתה מופיע מולי במסנג`ר.

שלום, אני נוסעת…

יום חמישי, 20 באוגוסט, 2009

טסנו לנו לירח דבש מהחלומות, מקווה שתחכו לי עד שאחזור, עם מלאי של סקירות חדשות.

תהיו טובים, שמרו על עצמכם מפגעי החודש הנורא הזה.

אלף נשיקות

יום שלישי, 4 באוגוסט, 2009

מי שקורא את הרשומות שלי, כבר בטח הבין עד כמה אני אוהבת את אבשלום פיינברג.
מי שמכיר אותי, יודע עד כמה אני אוהבת את הנסיך הפרטי שלי.
לכבוד ט"ו באב הירשתי לעצמי להשתמש (בשינויים קלים) בחומרים של אבשלום פיינברג לטובת הנסיך הפרטי.

אלף נשיקות לך, אהובי

כך גומרות האוהבות  את כל המכתבים שלאהובם הן כותבות. אלף נשיקות לך, אהובי.
כך מתחיל אני את מכתבי אליך, אהובי. ומה מאד מתאווה אני לנשקך: אלף נשיקות, אהובי.

ראשית כל הייתי שמה נשיקה גדולה על מצחך הלבן, כמו קשר באמצע המצח. ומהנשיקה הזאת היו יוצאות הרבה הרבה נשיקות אחרות בעיגול על המצח הזך ועל שערותיך החומות כמו כותרת של נשיקות, כמו ששמות למען התייפות היפות מחרוזת של פנינים.

ואחרי כן הייתי לוחשת לך באוזניך שני סודות קצרים ומתוקים שהדם מצלצל עד אמצע הלב.
ובשפתי הייתי מחליקה את ריסיך ועפעפיך. ואחרי זאת אני שמה שתי נשיקות עגולות ומהירות ומצלצלות על שתי עיניך, כאשר שותים למען רוות כוס יין בצמא בקיץ.

ועתה צריך להעמיק בצלוחית הקטנטונת שבקצה סנטרך הקטן.
ואחר צריך לאסוף את שפתותיך  אל תוך פי, ולשאוף ולשאוף נשיקה עד אפס כוח, עד שימלא החזה ולא יישאר שם מקום גם כחוט השערה.

ועל צווארך הארוך שכצוואר הברבור, ושתנועותיו מושכות ועדינות כתנועות ילדות המים, צריך לשים חוטים חוטים, מחרזות של נשיקות עד כדי לכסותו, וצריך לרדת עד השוחה הקטנה שבקצה הצוואר…
ועל מפרקתך זכת אור וכתפיך, ברד של נשיקות.

ועתה שים אשים ראשי על חזך ומצאתי את הנקודה המדויקה אשר שם דופק לבך, ושמתי שפתי מולו, ודרך חולצתך  והעור הבשר והגידים אשאב בכוח את הלב ואמשכנו אלי ואמהיר דפיקותיו, ריקודיו, כירכוריו: תק, תק-תק, תק-תק-תק.
ועל מסגרת חגורתך נשיקה.

ונשיקות לכל אחת מתנועותיך, מצהלותיך המרנינות וגם נשיקות תועות בלי מטרה ובלי תאווה בוערת, כמו הפרחים בחתונתנו.


והנה כוסית בנשיקות, אהובי, והנשיקות תשע מאות תשעים ותשע נשיקות. ועוד אחת נשארה נשיקה, רק אחת, וצריך שאשק הנשיקה האחרונה הזאת, ויהי מה!
אלף נשיקות לך אהובי!

ומי שמעוניין בגרסה המקורית של אבשלום פיינברג, אפשר לקרוא אותה כאן.

שלש שנים

יום רביעי, 3 ביוני, 2009

נשיקת אתמול/ארז ביטון
הנשיקה שלי אתך
אתמול
נתנה את הטעם
המיוחד
לקפה של הבקר
ולקרואסון
וצבעה בצבע יפה
את כל הבוקר הזה.
לפני שלש שנים פגשתי את הנסיך שלי.
רק רציתי לומר שאני .