ארכיון פוסטים עם התג "אנגליה"

הקוראת המלכותית

יום שני, 14 ביוני, 2010

לפעמים אני מקנאה בילדים שרק עכשיו לומדים לקרוא. יש משהו בגילוי דבר חדש, בכניסה לעולמות קסומים, שלא חוזר על עצמו לעולם, גם לא בקרב תולעי הספרים הותיקים.

מלכת אנגליה מעולם לא קראה ספר. זה היה מיותר. לא הייתה שום סיבה בעולם שתעשה דבר שכזה. כל מה שרצתה לדעת, היו מבררים לה. היה עליה למלא את מחוייבותיה, ותו לא.

ואז, יום אחד, היא יצאה לטייל עם הכלבים שלה.
אני יכולה לדמיין אותה צועדת במורד גבעה ירוקה (אני איכשהו תמיד מדמיינת את אירלנד כשאני חושבת על אנגליה), כשלפניה רצים ומשתובבים הכלבים. לפתע פתאום היא מבחינה במכונית, אולי טרנזיט? מוזרה. היא סקרנית, ומציצה פנימה.
ועולמה משתנה בבת אחת.

"היא גילתה איך ספר אחד הוביל אל משנהו, דלתות נפתחו על כל צעד ושעל והימים לא היו ארוכים דיים להכיל את כל הקריאה שרצתה להספיק" (עמ' 25)

אוהבי הספרים בינינו יכולים לומר לא אחת "הספר הזה שינה את חיי". גם כאן, שינתה הקריאה את המלכה, "זו הייתה הקריאה, וכל כמה שאהבה אותה, היו ימים שהצטערה על שפתחה אי פעם ספר ונכנסה דרכו אל חיים אחרים. הקריאה קלקלה אותה. או לפחות גרמה לה לרצות ממנה עוד ועוד" (עמ' 65).
יש לציין שלא כולם אהבו את זה. למעשה, לפתע פתאום המלכה כבר לא הייתה רק מלכה, אלא אשה בעלת רצונות, סקרנות ומחשבות משלה. לא כולם מקבלים את זה כמו שצריך.

המשרתים עושים הכל כדי להחזיר את המצב לקדמותו, הם מרחיקים ממנה את משרתה האישי, אותו אדם שלמעשה הכיר לה את עולם הספר, הם מנסים להרחיק ממנה את הספרים, הם חוששים שכל מעשיה נובעים מ'היחלשות מוחה' (פוליטקלי קורקט לסניליות, אני מניחה).

זה לא ספר עם עלילה גדולה, זה ספר עם אהבה גדולה.
ספר שמיועד לאוהבי הספרים, ולאוהבי אוהבי הספרים (שקלתי לתת לנסיך לקרוא אותו, אבל חששתי שבתגובה הוא ינסה להחביא את הספרים שלי:lol: ).
ספר שמיועד לאוהבי אנגליה, כי הסנוביות האנגלית נושבת מהדפים, וממלאה את החדר בניחוח בריטי- אריסטוקרטי: "בימים עברו היו שולחים אותו לגרדום; כיום האירוע הקנה לו כרטיס חזרה לניו זילנד ומינוי לתפקיד הנציב העליון. גם זה סוג של הוצאה להורג, אבל כזו שאורכת זמן רב יותר" (ע"מ 109).

לסיכום,
 (כי הספר מילא אותי בחדווה. כי הסוף היה מקסים וגרם לי לחייך. כי אני גם תולעת ספרים- ולצערי לא מלכת אנגליה…)

הקוראת המלכותית/אלן בנט
The Uncommon Reader/ Alan Bennet
מאנגלית: יואב כ"ץ
הוצאת ידיעות אחרונות, 2008
149 ע"מ

עלה הארגמן- המלצה חמה

יום שלישי, 2 ביוני, 2009

אתחיל ואומר: זה ספר מאוד מאוד (מאוד!) ארוך, שבקלות אפשר היה להפחית מכמות הדפים שבו.
ועכשיו אחרי שאמרתי את זה, אני חייבת להודות שמאוד נהניתי מ(רוב) הספר.

למי שלא יודע על מה הספר, כאן ניתן לקרוא את הכריכה האחורית שלו.
זהו סיפור על נשים, על גברים, והעל היחס ביניהם. גיבורות הספור הן שוגר, זונה בת 19, שמכירה ויודעת את כל הרע שבעולם, שיום אחד פוגשת בויליאם ראקהם, יורש עשיר של חברת בשמים, ועולמה משתנה בבת אחת, ושל אגנס, בת 23, אשתו של ויליאם.

זהו ספורן של שתי נשים. שוגר, זונה בת 19, ואגנס, אשה נשואה ומכובדת בת 23. שתיהן נאבקות למצוא את מקומן בעולם. שתיהן הגיעו לנקודת המפגש אחרי ילדות לא פשוטה: אמה של שוגר סרסרה בבתה,בעוד שאמה של אגנס העדיפה תמיד את אביה החורג (אביה הביולוגי מת כשהייתה ילדה והיא נשלחה לפנימיה רחוקה). שתיהן מנסות לברוח מהעולם אליו נקלעו. אגנס בורחת בכל כוחה (ובעיקר דמיונה) לעולם הנצרות הקתולי (לאחר שאולצה על ידי אביה החורג לעבור לכנסיה האנגליקנית), בעוד ששוגר משתדלת ככל יכולתה לנהוג כליידי, והיא משכילה יחסית. שתיהן מהוות חלק מחייו של ויליאם ראקהם היורש העשיר של חברת בשמים ידועה. אגנס התחתנה עם ויליאם בהיותה בת 17. היא הייתה נערה תמימה ומפוחדת שלא ידעה דבר על מיניות ועל גופה (וגם כיום בטוחה שהוסת הנו מחלה שתוקפת אותה), וככל הנראה לאחר הולדת בתה היחידה, סופי, היא מדרדרת רגשית ובכך למעשה מסיימת את תפקידה בחייו של ויליאם. את מרבית זמנה לאחר מכן היא מבלה כשהיא סגורה בחדרה, לאחר שהרופא טוען כי "קריאה תובענית ביותר, מרגשת ביותר, רחצות רבות מדי, שמש רבה מדי, מחוכים הדוקים, גלידה, אספרגוס, מחממי רגליים, אלה ורבים אחרים הם סיבות למצוקת רחם" (עמ` 176).

את שוגר, לעומת זאת, פוגש ויליאם לאחר ששמע בשבחה מצמד חברים שלו. הוא מגיע אליה לילה אחד, נרדם על המיטה ולמחרת לאחר שהוא שוכב איתה הוא מחליט שהוא רוצה אותה בחייו. אבל לא כאדם אלא כדבר: "היא כמעט יכולה להיות דבר שכל תכליתו להביא אותו לאורגזמה" (עמ` 177). הוא למעשה קונה אותה, מעביר אותה לדירה אחרת, כדי שתהיה רק שלו, ובכך למעשה רוכש את אחד האוצרות הגדולים של חייו, הגם שהוא אינו מודע לזה. בניגוד לאגנס, שבורחת להזיות על מלאכים וקדושים בזמן שהיא סובלת, שוגר כותבת ספר ובו פנטזיות רצחניות על אנשים שמעצבנים אותה: "אינך מזהה את זה? זה חוטם של סמור", השיבה שוגר, וסבבבה באגרופה את ראשו החד של צעיף הסמור. "אני בטוחה שבתחת שלך היצור המסכן יהנה יותר מאשר סביב צווארך" (עמ` 570).

הספר כאמור מציג את יחס החברה הפטריארכלית לנשים בלונדון הויקטוריאנית, אבל יש לומר שעל אף מעמדן הנחות של הנשים, על אף היחס המתנשא/המיני כלפיהן יש לא מעט הבלחות של הומור וציניות בהתייחסות הדמויות הנשיות לגברים מסביבן. דוגמא אחת לכך היא התייחסות אחת הזונות, אשה מכובדת לשעבר, לעבודתה בזנות: "בשביל מה אלוהים ברא כוסים, אם לא כדי להציל נשים  מלעבוד כמו חמור?" (עמ` 20). דוגמא משעשעת לא פחות היא התייחסות שוגר לויליאם:"שוגר מלטפת בידיה את הפרווה העבה שעל חזהו" (עמ` 325).

שוגר אינה אוהבת את ויליאם. בדיוק כמו שהוא משתמש בה, היא משתמשת בו. ההבדל הוא, ששוגר מודעת לשימוש שנעשה בה, וויליאם אינו נותן לשוגר את הקרדיט על תבונתה, עד שהוא פוגע בה פעם אחת יותר מדי.

אני חייבת לומר שלא אהבתי את הסוף. נשארתי עם איזשהו טעם של החמצה. למרות שהספר ארוך, ארוך מאוד, הרגשתי שבסוף הוא פשוט היה צריך לסיים, אז סיים.
כמו שכתבתי כאן, במרבית הספר יכולתי לראות את הדמויות. מעניין אם יהפכו את הספר לסרט מתישהו. אם כן, אני בטוח אראה אותו.
 
אסנת בן ברוך (הילה סגולה) הסכימה איתי.
וג`ודי ממש לא.

עלה הארגמן/מישל פייבר
מאנגלית: צילה אלעזר
ידיעות אחרונות, 2009
815 ע"מ