מה זו אהבה

מאחר ואני נמצאת במרחק מאות קילומטרים מהנסיך (לא לדאוג, זה מצב זמני בלבד), החלטתי לחזור לרשומה שכתבתי במקום אחר, בזמן אחר, עלינו.
מוקדש לך, אהוב לבי, שאני כל כך אוהבת.
שנים חייתי לבד. אני מניחה שקודם זה פשוט היה ככה, ואז התרגלתי.
התרגלתי למסלול של עבודה-לימודים-חברים, החיים היו מלאים, אבל לא היה שם את האחד והיחיד הזה, נו, אתם יודעים, זה שכולם אומרים, "הנסיך". האמת, אני בכלל לא מאמינה באגדות.

זה לא שלא היה חסר לי משהו. אחרי הכל, אתם יודעים, השעון מתקתק, וכולם מסביבי מסתדרים בזוגות, אבל אני… הו, שאני אתאמץ לחפש לי בן זוג???? מי רוצה אחד כזה בכלל? בקיצור, הייתי "גבר גבר", ישבתי רגל על רגל וחיכיתי שהגבר הנכון יגיע. ונחשו מה? הוא לא הגיע…

וככל שעבר הזמן, התרגלתי לזה. התרגלתי לחיים לבד, ליכולת שלי לעשות מה שאני רוצה מתי שאני רוצה, לעובדה שאני "אחת מהחבר’ה", ואף פעם לא האחת והיחידה. והייתי בטוחה שזה יהיה כך לעולמים.

ואת כל ההקדמה הארוכה הזו אני מספרת, כדי להסביר לכם, ובעיקר לעצמי, איך ברגע אחד של חולשה, של תחושה איומה של בדידות, ישבתי ופתחתי לי כרטיס באחד מאתרי ההיכרויות ברשת, דווקא אתר שלא נחשב לרציני במיוחד. האמת? בכלל לא חשבתי שמישהו יפנה אלי. הרי אני לא הבלונדה 60-90-60 שכל חיי התחנכתי לדמותן. אני גם לא ילדה בת 16, ובטח ובטח לא יפה במיוחד, אבל הי, אם אני יכולה להוכיח לעצמי שוב שאני אסיים את חיי לבד, אז למה לא?
כצפוי, פנו אלי גברים, רובם היו לא רציניים. אבל אז הופיע לי ברשת הנסיך האמיתי. התאהבתי. על אמת.

אבל…..
אף אחד לא מכין אותך לשינוי הגדול שמתרחש כשהופכים מיחיד לזוג.
תמיד אומרים לך שאהבה זה הדבר הגדול, שהופך אותך לשלם, ולא מספרים על מה שקורה תוך כדי.
כי אני, לפחות בהתחלה, הלכתי לאיבוד.

הנסיך אומר "אני אוהב אותך כמו שאת", החברים אומרים "אתם נראים כל כך חמוד ביחד", אבל החשש שמא יום אחד הוא יראה מי אני באמת (או שיקלוט אותי יוצאת מהאמבטיה עם איזו מסיכת פנים איומה ונוראה, או, שאלוהים ישמור- מה יקרה אם אנחר בלילה)- מה יקרה אז???
ופתאום הכל מקבל צבע אחר. וילדים הם לא רק מפלצות קטנות, אלא משהו חמוד, וזוגות שעוברים ברחוב מעלים בך חיוך, וכשהוא עולה מולך במסנג’ר הלב שלך מחסיר פעימה, ופתאום את כבר לא הבחורה הקשוחה שהיה לה זמן לכל החברים, ולכל הדברים, ואת מסדרת את היום כדי שתוכלי לפגוש גם אותו, ו……


זה מה שאת רוצה להיות בעצם.
שלו.
כי אני, אני כבר שלו.

הזמן שהיה שלי, ורק שלי, הפך להיות הזמן שלנו. לא שסבלתי מזה, שלא תחשבו. נהניתי, ואני עדיין, מכל רגע, אבל כל הלו"ז השתנה.
או יותר גרוע- מאדם שצריך גם את הלבד, שחייב אותו למעשה, פתאום אני מוצאת את עצמי מתעגעגעת. רוצה להיות אתו כל רגע ורגע.

מ"גבר- גבר", הפכתי להיות. אתם יודעים, נו, מאותן נשים שאוהבות לשבת ולחלום בהקיץ על בית קרקע וגדר, וילדים שמשחקים בחצר או לראות קומדיות רומנטיות, ולראות אותו שם, חתיך כמו יו גרנט, סקסי כמו…. (נו, למה שאני אדליף את כל הפנטזיות שלי).
אני, ברבורה, כבר לא לבד. וזה מפחיד עד מוות.
מפחיד, כמה שזה מרגיש בטוח.

עברו מאז אי אלו שנים, ואנחנו עדיין ביחד. ואנחנו עדיין אוהבים, ודביקים, ועדיין הלב קופץ כשאתה מופיע מולי במסנג`ר.

תגיות: , ,

20 תגובות לפוסט "מה זו אהבה"

  1. מממאיה35 הגיב:

    איזה כיף לקרוא, שרק יימשך ככה 🙂

  2. ר ש פ י ם הגיב:

    שלא יגמר לעולם (-:

  3. 🙂 פשוט מקסים.

  4. למרות שאני אוהבת אותו

    (את החבר שלי כמובן ) , אני לא מסוגלת להיות דביקי דביקי אני עדין צריכה את הלבד… וכן , אחרי 6 שנים שאני מכירה אותו לפעמים אני מרגישה גבר גבר… ולפעמים לא. היום לא ….

    • עשבר הגיב:

      בשביל זה המציאו

      את המילואים.
      לרוע מזלו, הנסיך עושה לא מעט ימי מילואים בשנה, מה שנותן לי גם לא מעט ספייס וזמן לבד.

  5. אדווה הגיב:

    האמת היא….

    ריגשת אותי מאוד, כאילו כתבת את ה"רשומה" הזו על הלבד של כולם ועל הביחד של כולם.

  6. איזה יופי, מחמם את הלב –

    לשמוע שיש אהבות כאלה המחזיקות מעמד.
    מחזיקה לך אצבעות.

  7. א. הגיב:

    אהבה

    ןןאהו כמה שזה מקסים

  8. את כזו מקסימה

    ואני בוכה כאן מול הרשומה שלך….

  9. עופר D הגיב:

    וגם לי, ככה על הדרך

    הקפצת קצת את הלב, בחמימות ונועם 🙂
    ומה הכוונה "לא ממש יפה"? את הרי ברבורה בהתהוות, נכון?

    • עשבר הגיב:

      ברבורה בהתהוות

      פירושה מתהווה= עדיין לא ברבורה לגמרי.
      (וכן, אני יודעת שיופי זה בעיני המתבונן

להגיב לפוסט מממאיה35