עשינו הכל?

"ההכרה שזה קורה ממש לך, שגם אתה נכנס לסטטיסטיקה של החטופים. ההבנה שעד שיסירו את הכיסוי המסריח מהעיניים, עד שתצא מזה, אם תצא מזה, יחלפו עוד חודשים רבים. יומיים עברו מרגע שהצמידו לי את הקלצ'ניקוב לרקה ודחפו אותי לרצפה של הוולוו ועד שהבנתי שהספור הזה לא יסתיים כל כך מהר" (עמ' 163).

אלו הם דבריו של העתונאי רוז'ה אוק, שהיה שבוי בשבי החיזבאללה שנה, כשמרבית הזמן עיניו היו מכוסות.

אני מהרהרת לא מעט בספרו של ברגמן, "מדינת ישראל תעשה הכל".
כמו כל ישראלית, גם אני גדלתי על המיתוס של "לא מפקירים חיילים בשטח".
כמו כל ישראלית, גם אני עקבתי בעיניים כמהות ובלב נחמץ אחרי עסקאות השבויים בעשור האחרון.
וכמו כל הישראלים, גם אני זוכרת את גלעד שליט.

אני תוהה האם באמת עשינו הכל. האם ניתן לעשות משהו שונה?
אני מדפדפת בספר. קוראת בפעם המאה את ספורו של חזי שי, שנחשב מת עד שפתאום התגלה כחי ושבוי.
כל כך פשוט למדינה להכריז על אדם כעל חלל.
כל כך מסובך למדינה להחזיר שבוי חי.

אני קוראת את ספרו של ברגמן, כיצד פתרו הרוסים במחצית שנות השמונים, את מכת החטיפות נגדם בלבנון:
"כשראו שהאיומים והלחצים לא עוזרים החליטו הרוסים לנקוט שיטות קצת פחות עדינות. אנשי הGRU, אגף המודיעין של הצבא האדום, חטפו שניים מהחמולה הקרובה לחוטפים. יומיים לאחר מכן הושלך אחד מהם בפתח בית המשפחה, גרונו משוסף ואיבר מינו תחוב בפיו. לגופה צורפה הודעה שהבהירה למשפחה כי אם לא ישוחררו הדיפלומטים הרוסים, החטוף השני יעבור טיפול דומה. השלושה שנותרו בחיים שוחררו מיד, מאז פסקו נסיונות החטיפה של אזרחים סובייטים" (עמ' 172)
וחושבת לעצמי מה עוד יכולנו לעשות, ולמה לא עשינו את זה.
האם להתאכזר לאכזרים זה רע? האם "לשרוף את המועדון" זה כל כך נורא?

האם אי פעם גלעד יחזור? האם צריך לשלם את המחיר?
בתור אשת נסיך, שעושה לא מעט מילואים בשנה, אני אומרת שצריך להחזיר את גלעד הביתה.
בתור ירושלמית למודת פיגועים, אני לא יודעת.
בתור אדם, איש לא אמור להיות כלוא כך. איש לא.

לפני מספר חודשים קראתי את הספר המצמרר "כלוב הלטאה", שלצערי לא זכה להד מספיק. כבר אז אמרתי שהוא מזכיר את גלעד שליט.
גם שם האסיר הפך לאגדה בשל היותו אסיר.
גם שם איש לא חשב מה הלאה, שהרי ערכו כאסיר היה עצום ורב מערכו בחוץ.

וכדי 'לדגדג' לנו יותר על המצפון, עולה בשבת הסידרה "חטופים", סדרה המתארת את חזרתם לארץ של שלושה חיילים, 17 שנה אחרי שנחטפו.

אני מקווה שגלעד יחזור.
אני לא יודעת מה יקרה אחרי. גלעד שיחזור לא יהיה גלעד שנחטף. גם נועם ואביבה אינם אותם אנשים.
ברגמן כמעט ולא התייחס לאספקט הנפשי של החוזרים, למעט הצצה קלה לספורו של יוסי גרוף, שאמו מרים הייתה הבולדוזר מאחורי עסקת ג'יבריל, ועם חזרתו ארצה הלכו ונפרדו דרכיהם עד לנתק מוחלט בין האם לבן.

אני מניחה שלא עשינו הכל.
וכמו כולם, גם אני, שהזדעזעתי מהפרומואים, אשב ואצפה בתוכנית בשבת.
כי גם אני, כמו כולם, צריכה ואולי נכון יותר לומר רוצה, להרגיש אשמה שגלעד עוד בשבי.
וגם אני, כמו כולם, אמשיך לחכות, עד שמדינת ישראל תעשה הכל. מתישהו.

לדף הספר בהוצאה.
לאתר הרשמי של הסדרה.

מדינת ישראל תעשה הכל/ רונן ברגמן
הוצאת כנרת, 2009
637 ע"מ

תגיות: , , , , , , , , , ,

10 תגובות לפוסט "עשינו הכל?"

  1. יעל הגיב:

    לא עשינו הכל, לא עשינו מספיק.
    מדינת ישראל עסוקה בעניינים הרבה פחות חשובים וגלעד שליט נזנח מסדר היום הציבורי.
    היינו צריכים להשיב אותו כבר קודם…. הרבה קודם….

    לפני כמה חודשים קראתי את הספר צבעוני ארבע שכתב גיורא רום על חווית השבי המצרי במלחמת ההתשה ומעבר לשבי הוא גם התייחס שם למה קרה אחרי שהוא שב לארץ. מומלץ

    ולגבי הספר של ברגמן – אני רוצה לקרוא אותו מאוד, אבל נראה לי שיקח זמן עד שאהיה מסוגלת נפשית לזה…

    • עשבר הגיב:

      כבר כשכתבת על "צבעוני ארבע", הכנסתי לרשימה….
      וזה ספר לא קל בכלל. סיימתי אותו לפני כמה חודשים, והנה רק עכשיו הצלחתי לכתוב עליו.
      חיבוק.

  2. האחות הגיב:

    ברור שלא עשינו הכל.
    והאמת? כל פעם שהנושא עולה לשיחה, אני פשוט שותקת.
    כי אני באמת, אבל באמת, לא יודעת.
    להחזיר? ברור שלא. לא ניכנע לחטיפות.
    לא להחזיר? אבל הוא שם, לבד.. וההורים….
    הלוואי שהוא פשוט יחזור כבר, והסיפור הזה יהיה מאחורינו.

    ולגבי חטופים – אני לא מתכוונת לראות את זה. לא במקום מבחינתי, ולא בזמן מבחינתי.

    אהבתי את הפוסט 🙂

    • עשבר הגיב:

      למה לא לראות?
      דווקא בגלל המקום והזמן חשוב לדעתי לראות.
      לראות, ולחטוף יסורי מצפון.

      וחוץ מזה, זה מבוסס במידה רבה על ספורים שהיו, אז זה מעניין…

      • י. הגיב:

        בכל פעם שאני מגגלת בנושאי שבויים אני מגיעה לבלוג הנפלא שלך (-:
        לקראת עלייתה של "חטופים 2", כדאי שתדעי ש"אותם סיפורים שהיו" (אם בכלל…), הודבקו לסידרה בצורה נלעגת, מסולפת ומוגזמת .
        לדעתי, שיש לה גם שותפים רבים מאד, הסדרה עשתה עוול מאד גדול לשבויים לשעבר והציגה אותם בצורה מעוותת ומקוממת.
        אם הנושא באמת מעניין אותך ולא צפית עדיין, אני מאד ממליצה על הסרט הדוקומנטרי "שבויים" http://www.mako.co.il/mako-vod-mako/documentary-s1/VOD-4eb9c228aa07721006.htm

        • עשבר הגיב:

          ראשית, המון תודה על המחמאות 🙂
          אני מסכימה איתך שדמויות החטופים בסדרה הן אכן מוקצנות, אבל ככה זה בטלוויזיה, לא?
          כלומר, אני כל כך לא מצפה מהTV לכלום, כך שאני יכולה להיות מופתעת רק לטובה.

          את הסרט בוודאי שראיתי 🙂

  3. עופר D הגיב:

    העניין לא פשוט, כפי שתיארת.
    ואני בהחלט מניח שישנן דרכים נכונות יותר לטפל בבעיה, מלבד בדרכה של בייניש.
    אבל שחרור מאסיבי נראה לי טעות.
    רק מקווה שדברים שכאלה לא יקרו לאף אחד יותר.

    תודה, בר
    ושבת שלווה לך
    }{

    • עשבר הגיב:

      אני לא יודעת אם שחרור מסיבי הוא נכון או לא.
      אני כן יודעת שהתחושה הכללית היא שלא עשינו מספיק.
      ועל בייניש אני לא אומרת מילה. בסוף היא תגיד שאני מטיפה להרג שופט או משהו 🙂

  4. יהודית הגיב:

    לא עשינו הכל ולצערי כשאנחנו כבר כן עושים משהו
    אנחנו עושים את כל הטעויות האפשריות שעושות רק נזק ומחזירות את הגלגל אחור מבחינת הטיפול בעניין.
    לא יודעת אם יהיה בי הכח לקרוא את הספר

    • עשבר הגיב:

      הוא לא ספר קל.
      ואני תקווה שכולנו, כאזרחים וכבני אדם, נוכל להסתכל בסופו של דבר למשפחת שליט בעיניים

כתיבת תגובה