תוצאה חיובית-בנימה קצת אישית

לפני כמה שנים עמדתי מול המראה אחרי המקלחת, ופתאום הציץ אלי גוש ענק באיזור הבטן.
קראתי לו "הֶדי", כי הוא נראה היה לי כמו ראש של תינוק שמציץ מהבטן.
כמה שנים קודם לכן, הגיעה דורית ויסמן לגיל שצריך להתחיל. ממוגרפיה. היא עמדה מול לוח ברזל קר אליו נמעכו שדיה.
שתינו הגענו לרופא אחר כך.
"הייתי המומה כל כך כשהאיש ההוא הושיב אותי מולו.
עכשיו, הוא אמר, את אחת מתשע" (עמ' 13).

הייתי בתקופה טובה בחיי, אחרי המון זמן לא פשוט ומשברים. עברתי לגור עם הנסיך. החיים חייכו אלי. סוף סוף יכולתי לנוח קצת.
דורית הייתה גם היא בתקופה טובה. היא הייתה בתפקיד משמעותי, היו לה חברות. בסך הכל החיים חייכו אליה.

"בהתחלה חשבתי שזה בא עלי בגלל שלא נתתי די כבוד לשדיים שלי. לא הערכתי אותם. אפשר לומר אפילו: התביישתי בהם" (עמ' 28).
בהתחלה הרגשתי כאילו אלוהים מעניש אותי. עכשיו הוא מגיע אלי עם משהו שכזה? עכשיו, כשהכל כבר בסדר?

בהתחלה אמרו לדורית שיש שני מוקדים. שני מוקדים, למי שתוהה, אומר שסביר להניח שיצטרכו לכרות את השד כולו.
בהתחלה אמרו לי שאין לי כלום. שזה בגלל המשקל העודף שלי. לעולם לא אשכח את הרופא שניסה לדחוף את "הֶדי" חזרה לבטן, וטביעות אצבעותיו נשארו עלי ימים ארוכים.
דורית החליטה לעשות בדיקה נוספת לפני שתעשה משהו קיצוני.
לראשונה בחיי, החלטתי לא להתעלם מבעיה ולהמשיך לנדנד לרופאים.
"אני כותבת זאת כדי שאחרות תדענה" (עמ' 49).

כאן מתפצלות דרכינו.
האבחנה במקרה של דורית הייתה ידועה מראש- גידול ממאיר. השאלה הייתה רק מה לעשות הלאה.
האבחנה במקרה שלי הייתה שונה. גידול "רגיל". לא ממאיר. לא סרטני. "סתם" גידול גדול. ניתוח ובזה אמור להסתיים העניין.

דורית עברה אף היא ניתוח. יש קטע שהעלה דמעות רבות בעיניי (הרבה קטעים בספר העלו דמעות בעיניי) בו היא מתארת כיצד נפרד ממנה ראובן, בעלה, בכניסה לחדר הניתוח.
גם הנסיך שלי ישב בשעות שנמשך הניתוח מחוץ לחדר הניתוח.
שני הגברים הללו, בעלי יכולת ההכלה והרגישות, היו צריכים להכיל לא רק את התסכול והזעם, אלא גם לטפל אחרי.
ראובן של דורית בישל. מצורף לספר אפילו מתכון לתפ"א בתנור שהוא קיבל (ואני מתכוונת לנסות בקרוב).
הנסיך שלי היה צריך לעזור לי. ניתוח בבטן זה לא דבר פשוט באופן כללי, ובאופן מיוחד למי שגם ככה לא ממש שלמה עם איך שהיא נראית ושונאת להיות תלויה אחרים.

"הסרטן הפתיע אותי, אבל אולי הוא בא להראות לי דרך חדשה. ללמד אותי לאפשר לי דרך נסיגה. לפני הסוף הסופי. זכיתי: אני מקבלת התראה" (עמ' 40)
יש הרבה דרכים שבהן ניתן להתמודד עם מחלת הסרטן. אפשר לקונן על מר גורלך. אפשר לחרוק בשיניים ולראות במלחמה את המטרה, ובניצחון על הסרטן את היעד הסופי.
ואפשר לעשות גם מה שדורית עשתה, ולהתחיל משהו חדש.
דורית החליטה שהגיע הזמן לעשות טוב לעצמה. היא פרשה מהעבודה. היא התמסרה לדברים שעשו לה, ולנשמתה, רק טוב.
היא ציירה. היא כתבה. היא דיברה מדי יום עם חברה טובה.

קטונתי מלהבין לחלוטין את דורית. חיי לא היו בסכנה.
יצאתי מהניתוח בחיים, ללא צורך בטיפולים נוספים, עם איזור אחד בגופי שנותר ללא תחושה.
אבל הטראומה הראשונית גרמה לזעזוע גדול גם אצלי.

אני רוצה להאמין שגם משהו בחיים שלי השתנה.
אני רוצה להאמין שאני מנסה לעשות יותר טוב עם עצמי. לעצמי.
אני רוצה להאמין שלעולם לא אעבוד יותר במקום עבודה שמאמלל אותי. שלעולם לא אכניס את עצמי למצבים נוראיים שכאלו שוב.
אני רוצה להאמין שהיום אני במקום הראשון אצלי, ולא כל השאר.
"וגם ה"לא נעים" הזה שלי: לא נעים לי מה יגיד זה ולא נעים לי מה תחשוב זאת- ה"לא נעים" הזה מפריע לי לחיות את חיי שלי. מה יגידו האחרים. מה יחשבו האחרים" (עמ' 40)

הספר "תוצאה חיובית" מתאר את התמודדותה של אשה אחת עם מחלת הסרטן שלה.
אבל הוא מתאר גם את התוצאה החיובית מהמצב שבו הייתה- היא למדה להיות קשובה יותר, סלחנית יותר. מטפלת בעצמה יותר.
דורית ויסמן עשתה זאת בין השאר בעזרת הרבה מאוד טיפולים שעסקו בגוף- נפש, דברים שאני הרבה פחות מתחברת אליהם, אבל זה לא ממש משנה.
כמו שהיא כותבת, בדרכה שלה, כל אחד יכול לקחת את הדברים המתאימים לו.

דורית ויסמן היא משוררת ומתרגמת, פרסמה שמונה ספרי שירה ותרגום. חיה בירושלים

ספר שנגע בי עמוקות, ובתקופה הקרובה אין ספק שאמשיך לעיין בו. מומלץ בחום.
כאן אפשר לקרוא את הפרק הראשון.

לסיכום,
(כי מחלות שכאלו מתקרבות לכולנו, כי מדובר בירושלמית, כי היא ריגשה אותי עד דמעות).

תוצאה חיובית/ דורית ויסמן
הוצאת כרמל, 2010
203 ע"מ

תגיות: , , , , , ,

11 תגובות לפוסט "תוצאה חיובית-בנימה קצת אישית"

  1. yael d a הגיב:

    היא ריגשה אותך עד דמעות
    ואת רגשת אותי עד דמעות

    אני מכירה את הסיפור שלך, אבל לקרוא עליו ועל מה שקרה לך במישור הנפשי, ההבנות שהגעת אליהן – מרגש אותי שוב…
    אני כידוע לך הייתי במצב דומה… אבל לא לקחתי משם שום דבר להמשך…. נהפוך הוא….

    חיבוק.

  2. מתחדשת הגיב:

    וואו אין ספק שהספר נגע בך, קוראים את זה בכל מילה ומילה.. לא ידעתי בכלל על הניתוח שלך, אני שמחה שאת בריאה ושהכל בסדר.. הרבה פעמים אנחנו מריצים בראש תסריט של מה יקרה אם… ומה אעשה אם.. שלא נדע..
    רק בריאות!

    • עשבר הגיב:

      הניתוח היה בתקופה בה לא הייתי פעילה בפורום.
      לי היה ברור הרבה שנים שאם אחלה בסרטן, פשוט אמות. מתברר שהחיים הרבה יותר דינמיים 🙂
      בריאות וחיבוק גם לך!

      • מתחדשת הגיב:

        מענין.. היו תקופות בטיפול שהיה לי ממש רע וקשה ורציתי להיות חולה ב… העדפתי שמשהו אחר יכאב.. מחשבה מזעזעת אבל.. (אפילו עכשיו כשאני כותבת אותה, כואב לי כל הגוף..)
        ואז היתה תקופה שהגעתי לביקורת בנושא רפואי כלשהו ואמרו לי שאני צריכה לבוא כל שנה לביקורת כי זה יכול להתפתח לסרטן..
        נ-בה-ל-ת-י מאוד, ונזכרתי במחשבות שרציתי להיות חולה..
        כבר עבר מלא זמן מאז, וכל שאני מאחלת לי ולסובבי – רק בריאות!
        והיוםאני מאחלת גם "עצמאות שמח" 🙂

        • עשבר הגיב:

          זה דווקא די הגיוני בעיני.
          הרבה יותר נוח, הרבה יותר פשוט, לחלות או לסבול ממשהו מוכר, ידוע, ואפילו "לגיטימי" יותר.
          חיבוק.

  3. א. הגיב:

    הייתי שם ואתם הייתם אמיצים וגיבורים. האהבה שלכם והתמיכה ההדדיתהיא משהוא מופלא וראוי להערצה.

  4. אליסיה הגיב:

    כתיבתך מרגשת ונוגעת ללב.

    הרבה בריאות וכוחות!

  5. עופר D הגיב:

    תודה על ההמלצה המשכנעת. גם אני קורא עכשיו ספר העוסק במחלה הזו.
    למזלי, אני עד היום לא נאלצתי להתמודד עם שיעור חיים קשה כזה. אבל אפשר בהחלט ללמוד מאחרים.

    והחיבור האישי שלך לסיפור, הפך את ההמלצה למרגשת הרבה יותר.
    תודה♥

    • עשבר הגיב:

      כבר הרבה זמן שאתה קורא, ומשום מה אני לא יודעת מה אתה קורא… אנא תקן זאת בהקדם 🙂
      אני חושבת שזה שיעור שאפשר ללמוד גם מנסיבות פחות קשות…

      חיבוק.

כתיבת תגובה