ג'ולי וג'וליה

השנה היא 2002, ניו יורק שלאחר ה11/09.
ג'ולי היא אשה בת 30, שחייה לא ממש הולכים לכיוון שהיא רצתה. היא רצתה להיות סופרת, היא רצתה להיות מישהי חשובה, ובינתיים היא תקועה לה בדירה קטנה מעל פיצריה בקווינס.
יום אחד בעלה המקסים מציע לה לפתוח בלוג. היא יודעת לכתוב, זה יכול להיות נחמד.
ותאמינו לי, הוא לא יודע מה הוא עשה (תשאלו את הנסיך 😉 ) ….

השנה היא 1948, פריז שלאחר מלחמת העולם השניה.
ג'וליה היא אשה בת 36, שלא יודעת ממש מה לעשות עם עצמה.
בעלה, איש משרד החוץ, עסוק בעבודתו, ובסביבתה הנשים לא עובדות.
יום אחד בעלה מציע לה ללכת ללמוד בישול. היא אוהבת לאכול. זה יכול להיות נחמד.
ותאמינו לי, הוא גם לא ידע מה הוא עושה….

ג'וליה היא ג'וליה צ'יילד. האשה שאלפי אמריקאים אוהבים ומכירים כטבחית שהצליחה ללמד אותם לבשל. אם תרצו, רות סרקיס של ארה"ב. את עיקר תהילתה היא רכשה בזכות הספר "Mastering the art of French Cooking", שנועד ללמד אמריקאיים (שלא החזיקו בטבח פרטי) לבשל אוכל צרפתי.

ג'ולי היא ג'ולי פאוול. היא מחליטה לכתוב בלוג הנקרא "פרוייקט ג'ולי/ג'וליה" (הבלוג עצמו די משעשע, שווה להיכנס ללינק). המטרה: להכין את כל המתכונים מספרה של צ'יילד בתוך שנה, או אם תרצו- להכין 536 מתכונים ב365 ימים.
כמו כל בלוגרית, גם ג'ולי לא באמת מאמינה שמישהו קורא את הבלוג שלה. היא תוהה את מי מעניינות בכלל המחשבות שלה.
ותוך כדי כל התהיות הללו, ג'ולי לומדת לבשל. ולומדת להכיר, קצת יותר, בערך עצמה.

ג'ולי היא אשה שיכולתי להזדהות איתה.
לשנינו יש בעלים צדיקים גדולים, שעודדו אותנו לפתוח בלוג, ולא ידעו מה יקרה… שתינו אוהבות לבשל (אם כי אני לא הייתי פותחת בלוג בישול), שתינו היינו די אבודות ללא הבלוג.

אני אוהבת סרטים הקשורים לאוכל (דוגמת "החגיגה של באבט), שהם חגיגה לעיניים וממלאים את הפה בריר.
את דמותה של ג'וליה צ'יילד משחקת מריל סטריפ. אני חייבת להודות שהדמות הייתה מעצבנת, בעיקר מבחינת האינטונציה שלה, אבל בדיעבד, אחרי שחקרתי ברחבי הרשת, גיליתי שהיא אכן דומה להפליא לצ'יילד. לא סתם זכתה סטריפ בלא מעט פרסים על הופעתה בסרט.
את דמותה של ג'ולי משחקת השחקנית איימי אדאמס, ששיחקה גם ב"ספק" וב"לילה במוזיאון". אני מאוד אהבתי אותה בסרט.
והבמאית היא לא אחרת מאשר נורה אפרון, שאני מאוד אוהבת אותה.

בסרט הזה, מלבד המתכונים, יש ספור לא רע בכלל, מצחיק לעיתים, על בחורה קריזיונרית אחת, בעצם שתיים, ועל בעל אחד שאוהב מאוד, בעצם שניים.
סרט מומלץ בכל לב.

מסוקרנים? הנה הטריילר.

והנה, אני כבר יודעת מה אני רוצה מתנה ליום ההולדת ההולך ומתקרב (רמז, רמז)….

תגיות: , , , , , ,

10 תגובות לפוסט "ג'ולי וג'וליה"

  1. האחות הגיב:

    ראיתי את הסרט, ואהבתי….
    ומאז אני חולמת על ביף בורגיניון 🙂

  2. יעל הגיב:

    לא חובבת סרטים
    אבל
    בטוחה שלסרט הזה אגיע

    נו.. סרט על בלוגים ומטבח…. כמעט כל אהבותי…. 😉

    • עשבר הגיב:

      אוי יעל,
      את כל כך תהני מהסרט הזה- הבחורה פסיכית בדיוק כמונו.
      ו..נו, ישבת כבר לכתוב לי???

      • יעל הגיב:

        כתבתי לך והכנסתי למעטפה
        אבל רק הרגע גילית שמחר חג ואין דואר…

        בכלל שכחתי מקיומו של החג השני הזה…. כמה חגים אפשר לסבול???

  3. א. הגיב:

    הסרט היה נהדר! בכלל כל סרט של מריל סטריפ הוא חוויה. איני מגיבה לסיפור הגטו…

  4. יהודית הגיב:

    זה סרט שאני עדין צריכה לראות….
    ראיתי השבוע את הסרט "הסוד שבעיניים" ובשבוע שעבר את "פריחת הדובדבן"

    • עשבר הגיב:

      את "פריחת הדובדבן" אני לא מתכוונת לראות, אבל "הסוד שבעיניים" בהחלט ברשימה שלי.
      והסרט הזה, פשוט עושה טוב בלב.

  5. אמא של אוּרי הגיב:

    אוי אני לא מצליחה להכנס לבלוג שלה…
    אוף..
    אני חפש אותו ואולי אצליח יותר.

להגיב לפוסט אמא של אוּרי