הדרך

גבר הולך לו בדרכים, מלווה בבנו יחידו. האוויר בחוץ מחניק, אפור וקר. פיו ואפו מכוסים במסיכה כדי להשמר מזיהום האוויר.
גבר וילד הולכים להם בדרך. אנחנו לא יודעים איך קוראים להם. כל מה שאנחנו יודעים זה שהם באמריקה, ושהם רוצים להגיע לדרום. אל הים.

הימים הם הימים שאחרי. אחרי שכל הפחדים מתאמתים. אחרי השואה הגרעינית. העולם קר ואפור, את כל הצבעים סחף הגרעין. השמש מכוסה בעננים, הכל מלא אפר ואבק. אפילו השלג אפור. גם הים כבר לא כחול. מעט מאוד שרדו, ואלו ששרדו נלחמים כדי להשאר בחיים, אוכלים בשר אדם, שודדים, רוצחים. אין אוכל. אין שתיה. אין תקווה.

גבר וילד הולכים בדרך. הילד לא מכיר עולם אחר. הוא נולד אחרי שהעולם התרסק. הגבר מנסה לשחזר זכרונות, אבל לא רוצה לשקוע בעבר. זכרונות רק מאטים אותך, גורמים לך להפסיק להיות דרוך. הם הולכים בדרך, עם עגלת סופר ישנה שאותה הם ממלאים במה שמוצאים. עם אקדח ושני כדורים. הוא לא יתן לאף אחד לגעת בבן שלו, לא יתן לאף אחד להפוך את הילד לעבד לצורכי מין או כבשר לארוחת ערב.

אין כאן עלילה גדולה. הם הולכים בדרך, שלעולם לא נגמרת באמת. יש כאן אהבה גדולה של הגבר לבנו, של בנו לגבר. בין השורות, בין בריחה להשרדות יש רגעים של רוך, רגעים שבו האב מנסה להנחיל בכל כוחו לבנו את המורשת, את מה שמותר ומה שאסור. להסביר למה אסור לזכור את הדברים הרעים, לנסות ולמלא מצברים.
מכל שורה, מכל דף בספר, האפור מתפזר, ממלא את החלל, ממלא את הקורא. האפור שוטף את העיניים, חונק בגרון. לקח לי ימים לסיים את הספר, שאינו ארוך במיוחד. לקח לי רק מספר דפים להכנס לדכאון.

אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי. אחד הספרים המטרידים ביותר.
זה לא ספר שאפשר לסיים בקריאה אחת. לאט לאט, בלב מכווץ. בחשש. בצער.

באופן מאוד לא מפתיע, סרט המבוסס על הספר אמור לצאת בקרוב.
לפחות לפי הטריילר, הקטסטרופה שונתה כדי להתאים לאופנה הנוכחית של הרס העולם בבאופן טבעי, אבל להוציא את סיבת ההרס, הסרט די נאמן למקור. אני מחכה לראות אותו.

הדרך/ קורמאק מקארתי
מאנגלית: אמיר צוקרמן
הוצאת מודן, 2009
207 ע"מ

תגיות: , , , , ,

16 תגובות לפוסט "הדרך"

  1. גיסתך הגיב:

    לפי התיאור שלך…

    ממש כדאי לקרוא את הספר, למרות שכולנו ראינו אינספור ספרים שמתארים את סוף העולם ואת האפרוריות שאחריה.
    משום מה, תמיד הייתה מעורבת בעלילה גם אישה, הפעם לא.
    מעניין.

  2. עופר D הגיב:

    תודה בר

    קראתי משלו את כל הסוסים היפים.
    עוד ספר אווירה ומסע. יש לו יכולת טובה להכניס אווירה ומחשבות.
    כאן בספר הן עגמומיות במיוחד.

    אקח ליד כשיתאים לי עוכר שלווה רציני ומהורהר.
    ובינתיים – נכנס לרשימה

    • עשבר הגיב:

      לא ממש ספר מסע קלאסי

      אלא אם כן אתה מדבר על מסע לא פיזי.
      כלומר הגיבורים כאן באמת הולכים, אבל המסע העקרי הוא המסע שבלב.
      שיהיה לך יום נפלא!

  3. לא יודעת אם אהיה מסוגלת להתמודד

    עם הספר הזה בקרוב

    מחסור בעלילה לרוב מקשה עלי..

    • עשבר הגיב:

      זו בדרך כלל גם התגובה שלי

      הפעם, העובדה שאין עלילה ברורה לא ממש הפריעה.
      הספר היה מדכא גם ככה.

      • נשמע לי שאם אני אקרא אותו

        אני אהיה במצב נפשי יותר גרוע מאיזון העדין שאני נמצאת בו גם ככה

        בטח אני עוד אגיע אליו, אני תמיד מגיעה למדכאים האלו בסוף, לא מסוגלת לוותר עליהם. אבל נראה לי שאשים אותו ב"הולד" בינתיים. למען טובתי וטובת הסובבים אותי

  4. סיגלית ב הגיב:

    תודה,

    הוא נמצא אצלי בתכנון לקריאה.

  5. סיגלית ב הגיב:

    כן. הבנתי שמדובר

    בספר כאוטי לחלוטין.

  6. סומכי הגיב:

    נשמע מעניין

    מתכוון לקרוא את זה כישתאפשר לי.

כתיבת תגובה