ברבורה בהתהוות

זהו ספורו של אוסקר, חנון שמן במידה מופרזת שחי לו בניו ג`רזי והבעיה הגדולה שלו, שמביאה לא פעם לנסיונות אובדניים, היא העובדה שהוא מעולם לא שכב עם בחורה. מצד שני, אפשר להבין למה בנות לא רוצות לצאת עם בחור שמדבר איתן בשפות שרק הוא וחובבי טולקין מבינים, או כפי שהוא מוגדר בספר: "הבחור הלך עם החנוניות כמו שגד`י הלך עם חרב אור[…] הוא לא היה מסוגל להעמיד פנים שהוא בן אדם נורמלי גם אילו רצה בכך" (עמ` 29).
זהו גם ספורן של לולו ובלי, אחותו ואמו של אוסקר, כל אחת מהן מוזרה בדרכה שלה, ושלושתם מהווים חריגים בחברה בה הם חיים. זהו גם ספור של הגירה, של חיים בצל אמונות תפלות יותר או פחות בקללות, של תסכול מתמשך מחלומות נעורים שמעולם לא התגשמו: "הזעם שלה מילא את הבית, עשן מעופש ושטוח. הוא נכנס לתוך כל דבר, לשיער שלנו ולאוכל שלנו, כמו הנשורת שספרו לנו עליה בבית הספר, שתרד עלינו יום אחד רכה כמו שלג" (עמ` 63), ומדכאון שנובע מארועים טראומתיים: "כל אימת שלה אינקה העיפה מבט בנערה, היא יכלה להשבע שבדיוק מאחורי כתפה עומד צל, שנעלם ברגע שניסית להתמקד עליו. צל כהה ונורא שלפת את לבה" (עמ` 150).

אחד הדברים העיקריים שעצבן אותי בספר היו הרבה מאוד (מאוד!) הערות שוליים, שאכן עוזרות להבין את הרקע ההסטורי, אבל ארוכות מדי, ובכתב קטן למדי. דבר נוסף היה הרבה מאוד הערות בספרדית, שאכן הוסיפו ניחוח ספרדי, אבל אתם יודעים איך זה שמישהו מדבר לידכם בשפה שאתם לא מבינים? תמיד תחשבו שפספסתם משהו מאוד חשוב, וזה פוגם בהנאה.

כאמור, זה לא ספר עמוק מאוד. ואם לא באים אליו עם המון ציפיות (כמוני, שכשמנה חנונה לא פחות מאוסקר חשבה שתמצא את אחיה האובד) תהנו ממנו.

אסיים במשפטו האחרון של אוסקר, שכאמור חייו היו קצרים ומופלאים, ואת רובם הוא בילה כשהוא, אבוי, בתול:
"אז זה הדבר שכולם מדברים עליו כל הזמן! לכל הרוחות והשדים! אילו רק ידעתי. איזה יופי! איזה יופי! (עמ` 303).