ארכיון פוסטים עם התג "אסנת הדר"

ג`ינג`ית עם אופי

יום ראשון, 31 בינואר, 2010

"טוב, אז לאחי לא באמת קוראים תרד. אבל אני נתקעתי עם שם שהוא גם פרי, קלמנטינה, וזה לא הוגן שהוא לא. מה שיותר גרוע משם של פרי זה שם של ירק, אז ככה אני חושבת שצריך לקרוא לו. אספתי לו המון שמות" (עמ` 21).

קלמנטין היא במידה רבה בילבי של ימינו. היא אינה יתומה, אבל היא שובבה ודעתנית לא פחות.
היא בת שמונה. היא סובלת קשות מהעובדה שהיא נקראת קלמנטינה. היא אוהבת לעזור לאביה העובד כאב בית בבניין מגורים, להבריח יונים. היא אוהבת לצייר (בדומה לאמה האמנית), וכשהיא צריכה לבחור שם (נגיד לחתול) היא הולכת לחדר האמבטיה, כי היא גילתה ש"המילים הכי טובות בעולם נמצאות על תוויות שמוצאים בחדר האמבטיה" (עמ` 23).

 
קלמנטיין היא הילדה שכולם היו רוצים, אבל לא באמת, כי היא משגעת את כולם. יש לה לפעמים "רעיונות נפלאגדתיים" (עמ` 65) שאיש לא מבין ואז היא לא מבינה למה ומדוע כועסים עליה (ע"ע לגזור לחברתה את השיער לאחר שנשפך עליה דבק ואז לצבוע אותו בטושים לא מחיקים…) אבל היא באמת מלאת התחשבות לפעמים:
 
" `כדאי שלא אלך היום לבית הספר`, אמרתי לאמא שלי ביום רביעי ברגע שהערתי אותה. `האצבעות שלי ברגליים סדוקות`. הרמתי את הרגל על הכרית ליד הפנים שלה כדי שהיא תוכל לראות את זה בלי לקום. זה נקרא התחשבות" (עמ` 45).
 
ואחרי כל החיוכים והצחוק, יש רובד נוסף בספר שלדעתי הקוראים הצעירים פחות יחושו בו.
קלמנטיין היא ילדה חסרת בטחון. היא חוששת למקומה, פוחדת שהיא לא אהובה מספיק ושהוריה יוותרו עליה, חוששת להשאר בלי חברים. לא מעט מהחשש הזה נובע מתאוריית "הילד הקל". "כשיש שני ילדים במשפחה, תמיד יש ילד קל וילד קשה. כנראה זה מין כלל כזה" (עמ` 21). קלמנטיין, מטבע הדברים, לא מפקפקת לשניה מיהי הילדה הקשה במשפחתה.
 
הספר מאוייר באיורים מקסימים של המאיירת מרלה פרייזי, שאף הקדישה את הספר ל"אחי הגדול, שחושב שאני סתומה".
 
ספר קטן ומקסים, מיועד לילדים בני 7+, אבל לטעמי לא רק לילדים (ואולי בעיקר למבוגרים שהם עדיין ילדים- זה יהיה מפחיד אם הילדים ילמדו מקלמנטיין דברים…).
 
בימים אלו יצא ספר המשך, "הכשרון המיוחד של קלמנטיין", ספר מקסים לא פחות.
 
לסיכום,
 (בגלל ההנאה והחיוך, בגלל התמימות, בגלל החמימות) 
קלמנטיין/ שרה פניפקר
Clementine/ Sara Pennypacker
מאנגלית: אסנת הדר
איורים: מרלה פרייזי
הוצאת מטר, 2007
130 ע"מ 

אהבה ועוד משימות בלתי אפשריות

יום שלישי, 21 ביולי, 2009


בעיני אמיליה, עורכת דין ניו-יורקית, החיים הם משימה בלתי אפשריות. היא  אמנם  נשואה באושר לג`ק, הגבר עליו חלמה כל חייה, אבל היא אכולת רגשות אשמה על כך שג`ק נטש למענה את משפחתו. היא מנסה להיות אם חורגת נחמדה ואוהדת לוויליאם, בנו בן החמש של ג`ק, אבל נראה שהוא ואמו, קרולין,  החליטו לנקום בה ולשגע אותה.


ויליאם עצמו הוא הסיוט הגדול של כל הורה חורג. הוא חכמולוג, מעצבן,  אלרגי  ורגיש לכל דבר (לטענת אמו), וכמובן שהוא גם מצליח בצורה מניפולטיבית לחלוטין לקבל תמיד את מה שהוא רוצה.

היום שאמיליה מתעבת הוא יום רביעי. ביום זה אמיליה נאלצת לבלות את כל היום עם ויליאם, וזו באמת משימה בלתי אפשרית. הוא דורש דברים, הוא מעיר, הוא מציק, ושיא השיאים- הוא לא מפסיק לנדנד לה לגבי התנוקת שמתה יום לאחר שנולדה, ובכך פוצע אותה כל פעם מחדש.

זהו ספר שמספר על אהבה- אהבה שהיא מכמירת לב לפעמים, וענקית תמיד- אמיליה מתמודדת עם מותה הפתאומי של התינוקת שלה, עם האהבה הענקית לבעלה, ובעיקר עם האהבה המאוד מהוססת, שבעיקר קיימת בין השורות לוויליאם, הבן החורג שלה.


ציטוט שריגש אותי במיוחד:
"אני אוהבת אותו עד כדי כך שאני במצב של אימה תמידית שמשהו יקרה לו- אני רוצה לעטוף אותו בצמר גפן ולשים אותו בכיסי, שם אדע שהוא מוגן. אני מרגישה בטוחה לחלוטין איתו רק כשהוא מולי, כשלא נשקפת לו סכנת מוות בהתרסקות מטוס או שמונית תפגע בו או שכדור כדורת יפול מגג בניין ויימחץ את גולגולתו."

וציטוט שאמהות יכולות להתענג עליו:
"אני מזכירה לוויליאם ללכת לשירותים. הוא מודיע לי שלא זו בלבד שהוא לא צריך ללכת לשירותים, אלא שמפני שהוא בן, אין לו בעיה פשוט להשתין על עץ אם יעלה הצורך. "כי יש לי פין", הוא אומר. "אבל לך כדאי ללכת לשירותים. לך אין פין"".


ותודה לנורית, שהזכירה לי את הספר.

אהבה ועוד משימות בלתי אפשריות/איילת ולדמן

מאנגלית: אסנת הדר

הוצאת אריה ניר, 2007
271 עמ`