ניצוץ של תקווה

יש בניין אחד ברחוב אחד בדבלין. בניין מספר 66 ברחוב סטאר.
לא גרים שם אנשים מאושרים במיוחד (בכלל, נתקלתם פעם בספר שמדבר על אירלנד ויש בו אנשים מאושרים?). הם לא מאושרים, אבל כמו שאומרים "יש להם פוטנציאל".

קחו לדוגמה את קייט, שגרה בקומה העליונה, ועובדת בעבודה נחשקת. היא כבר בת 40. יש לה גבר שהיא אוהבת, אבל היא חושבת שמגיע לה יותר (בתכל'ס, היא גם צודקת).
או אנדריי ויאן, שני פועלים מפולין שלא ממש סובלים את אירלנד, אבל נושאים את סבלם בדממה (יחסית) כי הם צריכים את הכסף.
או את הגיבורים האהובים שלי, מאט ומייב. הם אוהבים אחד את השני כל כך, אבל משהו שם מפריע להם.

קשה לכתוב על הספר הזה בלי לעשות ספוילרים.
אפשר לומר על הספר שהמספר הוא דמות ייחודית. הכוונה היא שבסופו של דבר אנו מגלים מי הדובר, ולמרות שזה כבר לא מפתיע, זה נחמד.
אפשר לומר שכמו ספרה הקודם של קיז, גם בספר הזה היא נוגעת בנושאים לא פשוטים, אבל הפעם היא עושה את זה בצורה מעודנת יותר, צינית פחות. אולי גם היא התרככה עם השנים.

יש ימים כאלו, שכל מה שבא לך לי לעשות הוא להתחבא מתחת לשמיכה עבה, לשקוע בחיים של מישהו אחר ולחשוב על אהבה, אירלנד, וכל מה שביניהם. בימים כאלו, שבהם יש טילים, ושמים קודרים, אני נוטה לחפש את הספרים הציניים ושוברי הלב, ומריאן קיז טובה בזה. 

בקיצור,
ספר שמדבר על בדידות ויאוש. על כך שגם בזוגיות מאושרת יש בדידות, ויש סודות, ויש כאבי לב. על הדבר הקטן הזה שכל אחד צריך, להרגיש שהוא/היא אהוב ורצוי. על העובדה, שאף אחד לא מספר לנו, שלפעמים אהבה זה לא מספיק. לפעמים צריך יותר מזה. ושהרבה פעמים אהבה זה כואב.

לקריאת הפרק הראשון.

לסיכום,
(כי בשבילי כל ספר של מריאן קיז הוא חגיגה, אבל לא ברור לאן נעלמה הציניות, שכל כך אהבתי…)

הכוכב הנוצץ בשמים/מריאן קיז
The Bright star in the sky/ Marian Keyes
מאנגלית: דנה אלעזר- הלוי
הוצאת מטר, 2012
621 עמ'

תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , ,

12 תגובות לפוסט "ניצוץ של תקווה"

  1. יהודית הגיב:

    הרבה זמן לא הייתי פה… גם את 🙂
    עשית לי חשק לקרוא אחרי הרבה זמן
    אולי אפילו אצליח לעשות את זה בין האזעקות.

  2. ריקי הגיב:

    איזו הפתעה נחמדה, לקבל את הבלוג על הבוקר 🙂

  3. האחות הגיב:

    התגעגענו!!! ואם אפילו לי עשית חשק לקרוא, כנראה שעשית משהו טוב 🙂

  4. א. הגיב:

    ממש עןשה חשק לקרוא

  5. עופר D הגיב:

    נשמע מסקרן, בר.
    רשמתי לעצמי ברשימת השאיפות המתארכת עד מאוד…

    שבוע טוב, יקרה

  6. צודקת לגמרי. חסרה שם ציניות.
    המספר היה מיותר לחלוטין בעיני, והסיום בהשתתפותו היה גימיק מגוחך.
    הדמויות באמת כתובות היטב, למרות שלקח לי זמן להתחבר אליהן.
    הכי אהבתי את לידיה ואנדריי, והצטערתי שהם לא ביחד בסוף…

    • עשבר הגיב:

      כן, הסיום היה קצת יותר מדי "הוליוודי". לא התאים.
      מצד שני, אי אפשר שתמיד הסוף יהיה טוב, זה לא מאוד ריאלי, לא? 🙂

כתיבת תגובה