הטרור מנצח?

מוקדש באהבה רבה לנסיך שלי, שמוכיח לי שפרנואידיות זו תכונה נפוצה אצל אנשי מחשב

והרי קווים לדמותו של הגיק המצוי (לאחר תצפית אנתרופולוגית של ארבע שנים על גיק מצוי ומקסים): חובב מחשבים, סקרן לגבי גאדג'טים, יעדיף תמיד את הלינוקס על "windows", שונא את ביל גייטס, ומקפיד באופן אובססיבי לחלוטין למחוק כל זכר לקיומו ברשת האינטרנט.

מרקוס הוא גיק שכזה. הוא בן 17, אוהב גאדג'טים, אוהב מחשבים, אוהב משחקי מציאות חלופית, ושונא (בדומה לכל נער בגיל ההתבגרות אני מניחה) שאומרים לו מה לעשות, במיוחד אם מדובר באמירה שרירותית בלי שום הסבר רציונאלי.
מרקוס חי בסן פרנסיסקו, לכאורה מעוז החופש והליברליזם בארה"ב. ולמה לכאורה? כי ארה"ב של היום איננה ארה"ב של פעם. היום היא דמוקרטיה בהתגוננות. היא מגינה על עצמה מטרור מבית ומחוץ. אני יודעת שזה נשמע מוכר, וכולם (כולנו למעשה) מבינים את זה הגיונית, אבל הכל משתנה כשאנו פוגשים את הצרכים הבטחוניים פנים מול פנים.

יום בהיר אחד מרקוס נמצא במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון- בעיצומה של מתקפת טרור בסן פרנסיסקו. אחרי שנחשד, נכלא, ונחקר ימים, הוא משוחרר לביתו. אבל זה כבר לא אותו דבר. חוקים חדשים נחקקים. עכשיו בוחנים ובולשים אחר תנועת האנשים ברחבי הרשת, כולם אשמים כל עוד לא הוכחה אשמתם. מרקוס, כדרכם של בני נוער חדורי אידיאלים על חופש הדיבור (גיל ההתבגרות וגיקיות מתקדמת זה צירוף קטלני למדי), לא מוכן לשקוט כשארצו משנה את פניה.

ההגדרה המילונית לטרור אומרת כי טרור פירושו "אלימות לשם השגת מטרות פוליטיות". העניין הוא שמטרות פוליטיות יש לכולם, וברמה זו, הטרור אכן מנצח, ובגדול.

תרשו לי להיות קטנונית לרגע. בהמשך לדיון שהחל (בתחום אחר לגמרי) בנושא לאיזה תא ניכנס בשירותים ציבוריים, הנה פיסקה קטנה שמוכיחה את טענתי הראשונית:
"נכנסתי מיד לשירותים והסתגרתי בתא האמצעי (התא הכי רחוק תמיד הכי מגעיל כי כולם כמעט הולכים ישר אליו, מתוך תקווה להמנע מהסירחון והגועל נפש- מי שיודע מה טוב ומה הגייני הולך על האמצעי)"
(עמ' 8)

קורי דוקטורוב, מחבר הספר, הוא בלוגר ידוע בעולם הגיקים כותב הבלוג "Boing Boing". יש לו לא מעט דיעות ברורות וידועות, יש שיאמרו קיצוניות לגבי פרטיות ברשת האינטרנט, חופש המידע וקוד פתוח, ואת כל הדיעות הללו הוא יצק לתוך הספר.
הוא מתבסס במידה רבה על ההיסטריה האמריקאית סביב אירועי ה11/09, על "חוק הפטריוט" המבטל למעשה כל דרישה לפרטיות, אבל יותר מזה- הוא מוכיח עד כמה היום, בעידן הטכנולוגי, הפרטיות היא דבר נפיץ ביותר.

ורק דבר אחד לסיום- קורי דוקטורוב עצמו מאפשר הורדה חינם של ספרו באינטרנט. יתרה מזאת, בכל הראיונות עמו הוא מצהיר כי הוא אינו מעוניין בזכויות יוצרים וכל מה שהוא רוצה זה שהספר יגיע לכמה שיותר אנשים (מן הסתם כי מדובר במניפסט אידיאולוגי). לכן תמוה הדבר מדוע התרגום לעברית מוגן בזכויות יוצרים (ותודה לנסיך שהפנה את תשומת לבי 🙂 ).

ניתן לקרוא את הפרק הראשון באתר ההוצאה.

לסיכום, אני מאוד אהבתי את הספר. לא ממש עניינו אותי כל פרטי הקוד הפתוח, אבל כל מי שמכיר מקרוב גיקים יכול להינות. ספר מתח קליל, מעניין, מומלץ.


האח הקטן/קורי דוקטורוב
Little Brother/ Cory Doctorow
מאנגלית: ענבל שגיב- נקדימון
הוצאת גרף, 2010
414 ע"מ

תגיות: , , , , , , , , ,

11 תגובות לפוסט "הטרור מנצח?"

  1. יפה,
    אקנה לחנון הפרטי שלי…
    שאוהב מבוכים ודרקונים.
    ספרי מתח
    ועוד כל מיני פנטזיות שאני לא מבינה בהם כלום.

    בעיניין תא השירותים…
    אני עדיין טוענת, שהכי רחוק הוא תמיד הכי נקי…………..

    (הדיון הזה הזוי לחלוטין)

    • עשבר הגיב:

      נכון שהוא הזוי 🙂 ?????
      אבל כל כך שמחתי שראיתי בספר קטע על זה. מאז אני מחפשת ספרי שירותים 🙂

      נראה לי שהחנון שלך יאהב את זה. אגב, קיבלתי מהנסיך הרצאה שלמה היום על ההבדל בין גיק לחנון. זה לא אותו דבר מתברר, אבל אל תשאלי אותי מה ההבדל…

  2. א. הגיב:

    אני מחכה בסקרנות רבה לראות את התוצרת המיוחדת שלך ; חנון מקסים היושב עם אביו מול המחשב ובידו ספר …

  3. dawoun הגיב:

    ניטפוק קטן: _כל_ הספרים והסיפורים של דוקטורוב ניתנים להורדה חינם באתר שלו. לא רק המניפסטים. (אה, והתרגום הוא יצירה מקורית(?) אחרת שגם לה זכויות יוצרים, והמוציאים לאור בוודאי חתמו עם דוקטורוב על חוזה שמאפשר להם להוציא את הספר בעברית וכו' כו').

  4. עופר D הגיב:

    נשמע בהחלט מעניין. תודה, בר.
    אנסה לקרוא באנגלית, ואם אחליק אחפש אותו בגירסה כרוכה.

    בוקר טוב
    ותודה לנסיך

    • עשבר הגיב:

      הספר לא נראה לי קשה באנגלית (רפרפתי בו), למעט כל מונחי הגיקים, אבל אני מניחה שעם זה תוכל להסתדר
      בוקר מעולה (אצלך בטח ערב) לך!

כתיבת תגובה